פרק  9

בפרקים הקודמים:

"מחר נוציא אותך מכאן.." אמרתי מחייכת והיא חייכה לוחשת שמשעמם לה.
"מריאן? מה את עושה כאן?" שמעתי קול מוכר, קול לא צפוי.
ושנינו הרמנו הראש לא מאמינות מי כאן..

מנקודת מבט של מריאן..

"רובין?" שאלתי מופתעת טיפה, מה הוא עושה כאן, חשבתי שהוא אמר לי שהם יתגנבו לכאן בבוקר, עכשיו רק לילה. ואיפה השומר?
"איך נכנסת לכאן? ואיפה השומר? שאלתי מופתעת, ורובין רק עמד מחייך נצמד לקיר משחק עם צרור המפתחות מסובב אותו על האצבע שלו. הוא מתגרה בי.
"מאוחר יותר.. קדימה אין זמן עוד מעט הישיבה תיגמר ואז הם יבינו שהם ננעלו בתוך החדר, יש לנו לפני דעתי.. עשריים דקות לברוח מכאן" אמר וזרק לעברי את המפתח של האזיקים של מג'.
"אוקי בואי.." אמרנו למג' וראינו שהיא לא יכלה להזיז את הידיים שלה טוב.
"מה קרה?" שאלתי אותה.
"סיפור ארוך רק בואו נצא מהמקום המדכא הזה.." אמרה ונתתי לה את ידי והתחלנו לצאת מהמקום אחרי רובין.
"אוקי יש לנו תעלה של האשפה של המצודה אנחנו נתגלש שמה וכבר למטה אנחנו נפגוש את שאר החבורה." אמר רובין החלטי.
"אוקי זה נשמע קל.." אמרה מג'.
"אוקי אבל זה לא.." אמר מסתכל לכיוונים רואה שאין שומרים וסימן לנו לבוא אחריו ולהיות בשקט.
התגנבנו עם רובין במהירות והגענו למקום.
"אני יודעת,  אבל אני לא יכולה להמשיך אתכם רובין תדאג לה.." אמרתי לרובין ונישקתי אותו נשיקה קצרה על הפה שלו.
"אני צריך לקבל יותר מזה.. אני פורע חוק!" אמר בחוסר סבלנות לעוד נשיקה שלא הגיעה.
"קדימה לכו.." אמרתי ורובין הרים את מג' למנהרה ואז הוא נכנס מחייך אליי.
בדרכי לחדר ראיתי את השומרים רצים וצועקים למצוא את רבין, וכולם בדרך למנהרה שלהם, אסור שיגלו שזה הכניסה והיציאה שלהם למצודה זה יהרוס להם את כל התוכניות.
"הצילו!" צרחתי והשומרים הגיעו במהרה לעברי, עשיתי את עצמי מתנשפת וזרקתי את התכשיטים שלי לעבר הלפיד, ככה שהם לא רואים אותו.
"רובין.. הוא תקף אותי ולקח ממני את כל התכשיטים! " אמרתי בדרמטיות מתנשפת.
"הוא ברח לעבר המטבח.. בבקשה תחזירו לי את השרשרת שלי היא של אימי.." אמרתי מתחילה להוריד טיפה דמעות. רובין תמיד אמר לי שאני שחקנית טובה ושאני יכולה לשחק במחזמר מצוין.
"קדימה חיילים לעבר המטבח, מהר שלא יברח מאתנו!" צרח השומר, ואז פנה לעברי.
"לא לדאוג גברת מריאן אנחנו נחזיר לך את השרשרת." אמר ועזב יחד עם השומרים.
לקחתי את התכשיטים בזמן שלא ראיתי עוד איש בסביבה והולכת לעבר החדר שלי מחייכת לעצמי.
הם בדיוק הלכו לצד ההפוך של רובין...

מנקודת מבט של מג'..

"איככ" אמרתי בדרמטיות שאני ורובין החלקנו לתוך פח אשפה ענקי.
"כן תתרגלי לזה.." אמר יוצא מהפך אשפה מרים אותי יחד איתו.
"עכשיו מה קרה לידיים שלך?" שאל וראה שכואב לי להזיז אותן.
"השריף הפיל אותי זה טיפה כואב.. אבל אני בטוחה שבבוקר כבר הכול יעבור לי" אמרתי מחייכת.
"אוקי.. שון תרים אותה עד שנגיע אני לא בטוח שהיא תצליח לבוא." פקד על האיש שון. שון ניראה יחסית טוב שיער בלונד שכן אופייני לחבורה שלו, כולם בלונדיניים. 
"אוקי אדוני.." אמר והרים אותי על שתי ידיים כאילו אני איזה תינוקת.
"עכשיו אני חושבת שאני כבר יכולה למות..." מלמלתי לעצמי.
"מה אמרת?" שאלו אותי כולם.
"שאין בן אדם חסר מזל! " אמרתי, וכולם צחקו ואמרו שזה כל כך נכון. הינה תודה סמית אפילו אנשים שאני לא מכירה חושבים כמוני!
אחרי ששון הרים אותי הם נכנסו לעגלה עם חציר, שבצד הייה כמו קופסא שנראת כמו המושב של הנהג.
"תכנסו לכאן השומרים נהיו חכמים הם ינעצו בחציר חרבות אבל הם לא ינחשו שאתם בספסל שלי, יותר נכון מתחתיו.." אמר רובין ופתח לנו את מכסה הקופסא.
היינו שמה אני שון ורובין, נהייה צפוף. 
"למה אתה לא מסיע את העגלה?" לחשתי, הרגשתי את כולם עליי, יותר מידי אנשים!!
"יודעים כבר מי אני.. את אריק לא כל כך.." לחש בחזרה ואז העגלה התחילה לזוז.
אחרי מספר רגעים עצרה.
"מי אתה, ומה אתה סוחר?" שאל אותו טון גבוה וגברי.
אריק התחפש לזקן לפי הקול שלו שאמר שהוא רק מעביר חציר לעורבות של השריף.
"וכמו שרובין אמר השומרים התחילו לנעוץ חרבות בחציר.
"אוקי תצא.." אמרו והעגלה התחילה שוב לנוע.
"אפשר לצאת, אני יותר מידי צמודה ואני חושבת שיש לי משהו על הגב.." מלמלתי.
"כן אפשר לצאת!" אמר אריק שפתח את המכסה מרים אותי ועזר לי לצאת.
"אז איפה אני יהיה היום בלילה?" שאלתי את רובין, בזמן שברחנו מהמצודה לעבר היער.
"נראה איפה תשני.. אני בטוח ששון אתן לך את המיטה שלו..." אמר רובין נותן מכה בכתף לשון.
"אולי.. " גיחכתי לי.
אחרי מספר רגעים הגיע עוד בחור שבירח את רובין לשלום.
"אוקי זמן הכירות! הראשון זה שון, הוא יד ימיני," אמר והראה לי את שון, כמו שאמרתי גם הוא בלונד.
"זה ליאו, הוא אחרי הנשק בחבורה, הוא יוצר לנו נשקים ולפעמיים פצצות" אמר רובין והצביע על נער בגילי או טיפה יותר ממני. שיערו שחור ועינוי ירוקות, חמוד.
"את השאר נפגוש במחנה.. כמובן שיש את השריף.. ואת גאי, ומריאן." אמר רובין.
"ו...?" חיכה אריק שיציגו אותו..
"והוא." צחק רובין, והרים אותי לעבר המחנה שלהם, הידיים שלי כבר כמעט בסדר, אבל מי אני שיתלונן?
"במחנה נבקש מטאק שיתבונן ביד שלך, הוא הרופא והנזיר שלנו" אמר רובין בזמן שמרים אותי מתנשף.
"מה קרה רובין, אני כבדה מידי?" שאלתי אותו מנסה להציק לו.
"כ..ן.." נאנח.
"סליחה ש50  קילו זה כבד.." מלמלתי. **
"נכון, אני לא בכושר.." גיחך.
הגענו אחרי זמן מה אל המחנה המוזר שלהם שהמחבוא שלו בסוג של עץ חלול, רובין הוריד את הידית בצד מתחת לענפים של העץ, וחלק כמו מגלשה נפתח בעץ.
"וכאן הכניסה שלנו.." הציג ברשמיות מוריד אותי מידיו.
"נמאס לי להתגלש כבר.. זה כבר מאוס.." סיננתי.
"טוב שון אתה ראשון תעזור למג' שהיא תתגלש ואני כבר יבוא אחרון.. אריק אתה אחרי מג'.." פקד רובין ברשמיות מחייך, ומראה שתי גומות.

~*~*~*~

מנקודת מבט של השריף...

שוב.... שוב הוא חמק ממני במהירות, בלי שאני ידע הוא נכנס למצודה הבריח את הנערה יחד איתו וברח...
והשומרים האלו.. איך לתפוס אדם אחד, אחד! הם לא מצליחים..
יש פרס של 100 מטבעות זהב על ראשו של רובין, ואנשים לא מצליחים להביא לי אותו, אפילו עוזרי הנאמן גאי, לא הצליח.
והנערה הזאת.. מאי..נג'.. מג'.. כן זהו שמה מג'.
מי היא? אני השריף, והסגנון דיבור שלה, הסגנון הליכה שלה הכול שונה מנערות אחרות, והחוצפה לקרוא לי זקן..
אני רוצה את רובין מת!!! זאת המחשבה היחידה שאני יכול לחשוב כרגע, על גופו מת, הרוס, מדמם, פצוע, מנוקז, חלול, שרוף.. העיקר מת.
הוא הורס לי את כל התוכניות וזה כבר מאוד מאוס!
אני חייב תוכנית, הוא הציל את הנערה לו יש תוכניות, אני צריך להיות צעד אחד, אחד לפניו.
אבל מה התוכניות שלך רובין?
צעד אחד לפניו ואני מוביל..
אוקי.. בואו נלך לפי הסדר של הדברים.
לדוגמא מג', היא כלואה אצלי.
רובין רוצה להציל אותה, מג' בכלא, רובין צריך להיכנס..
אבל איך? אולי יש מישהו שעובד איתו אצלי.. מי זה רק?
אולי גאי? אני משתף אותו בכול התוכניות, ברציחות.. אבל עם הוא הייה עוזר לרובין לא היו הרבה הריגות מאחורי גבו של רובין... 
אבל יש משהו אחד שאני בטוח, שרובין איך שהוא נכנס לכאן בלי שיראו אותו.
אני חייב למקם שומרים במקומות אפלים יותר, סמטאות, חניות, אפילו בשירותים!..
ואז המקום יהיה מוגן במעגל סגור בצלפים, וחיילים נאמנים וחזקים, אלו הטובים.
השומרים יהיו רק פיתיון.. פיתיון מת..
אני גאון.. ובשביל להיות בטוח לגבי גאי אני לא יספר לכך לאף אחד.

~*~*~*~

 מנקודת מבט של מג'...

אחרי שטאק בדק את היד שלי מרח לי דברים ממש מסריחים באורך פלא עבר לי הכול, ואפילו הכוויה המגעילה הוא טיפל בא.
והם שאלו אותי למה אני כאן סיפרתי להם בקצרה עם טיפה תוספות...
"אוקי.. אז את אומרת שאת כאן כי המורה שלך חשב שאת חצופה מידי, ומתחצפת לכולם ועצלנית, והוא שלח אותך לכאן טיפה ניגוד לרצון שלך ואת שונאת טבע, ובגדים כאלו ומעדיפה משהו קליל יותר, ועכשיו את צריכה להבין איך לחזור? " שאל אריק.. הנהנתי.
"אוקי אבל אני חושב שהייה לך קשה השריף מכיר אותך, ושאת אייתנו הפכת לבלעדי לפורעת חוק! " אמר בגאווה ליאו.
"מה אני יגיד... עשית לי את היום!.." אמרתי בהתלהבות ואז מלמלתי לעצמי..
"אני והמזל שלי.." 
"אז מה התכנונים חוץ מזה?" שאלתי עכשיו כבר בוקר לילה שלם היינו עסוקים בלדבר, ולהפתעתי אני לא עייפה.
"חייבים ללמד אותך הגנה עצמית אז נתחיל ב.. חץ וקשת?" שאל ואני הנהנתי. כמה גרוע זה יכול להיות?

~*~*~

"זה לא מצליח לי!! זה כל שניה חוזר לי לרגל החץ המטומטם הזה!!" צרחתי בייאוש כאשר ניסיתי לכוון את החץ למטרה שלא הייה רחוקה ממני [2 או 3 צעדים.] וכל פעם שניסיתי החץ נפל וברוב הפעמיים על הרגליים שלי.
"נו את חייבת להצליח, תנסי לכוון את זה את צריכה להרים מרפקים ולהשאיר רווח בין הידיים." הראה לי רובין ותפס את החץ וקשת ומתח אותו, וקלע בול בנקודה.
"רואה?" שאל אותי והביא לי בחזרה את הקשת שלו וחץ חדש.
"קל לך להגיד אתה רובין הוד! " אמרתי ותפסתי את החץ בעצבים מתחתי אותו הכי חדש שיכולתי עשיתי רווח בין הידיים, עמדתי כמו שצריך ושחררתי את החץ בחוזקה.
רק שחכתי לכוון... והחץ עף מעבר למטרה לכיוון היער.
"אממ.. זה טוב.." מלמל רובין מגרד בראש שלו בעצבנות.
ושאפילו לא עברה שניה שהחץ נחת ושמענו צרחות כאב... של מישהו מוכר.. מישהו כמו שון.. אופס.. אני ומזל שלי... ל-מ-ה-!

לפני הכול .. נכון שרשמתי :