מלנכוליה אופטימית

אין פיתרון למורבידיות, אין.

השנים הו..... השנים, אין להם משמעות.

הולך לאיבוד כמו כולם.

כמו כולם.

כמו כולם.

הכתפיים לומדות מה זה גיל.

המראה, רק היא יודעת.

ואני שם זין על הכל, על הכל, על הכל.

פנים מוקרת, אתם המשכתם.

אני לא.

לא אכפת לי, זה לא נכון, לא חכם, לא מה שאתם רציתם ממני.

רץ...........

לבד.............

פשוט ככה.

היו לי הסברים.

היו תובנות, היה והיה והיה, אפילו לא נגמר....

האמת היא אוננות.

האמת גונבת אותך ממה שאתה,  אתה לא נכון.

מסרב.

מסרב.

מסרב.

אתה מכחיש, בכל צורה, אתה לא גבר להודות בתבוסה,

מתכנן אליה, זועק, נשמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אתה בשקט מעביר תחושה, פאק אתה קובר נשמה, כבר תקופה.

אני זה אתה, הכל זה יצור כלאים, רב עלי השקר  גדולה עלי השתיקה.

אני זקוק לזהות שהדחקתי, שאנסתי לכלום.

בז למטאפרות שרוצות לספר את סיפורי,

בז לאמת הרגעתי המתימרת לרוחי.

זה לא עצב ולא כאב, זו זעקה דוממת.

בלי פנים, שטוחה, חייב להתעורררררררררררררררררר

רק לרגע, צלול קטן, בבקשה.

הפחד והאהבה שיתקו אותי.

הפחד והאהבה שיתקו אותי.

רחוק מהמשפחה ובודד לבד.

רחוק מתוגה רחוק רחוק.

מדחיק על סדרות וג'אנק טלויזיוני , נשמה למכירה,

גלגלת אוגרים וויסקי עם קרח,

רץ שקוף, ללא תמורה, רץ ערום עם בטן קטנה.

זועק כמו בשיר מזרחי לאמא,

זועק כמו בסרט טורקי לאמא

בלי חרוז ובלי תמורה רק עם עצמי ללא תשובה.

אלף חברים ללא קנות אחת קטנה.

אולי צריך לברוח מהנכות המזמינה

או לשכוח את הברית מילה.

מילה שהיא שונה,

דומעת

בוקעת מתוך שיכרות רגילה.

אולי התחתנתי עם הטיפה המרה,

עם תחושת השיכרות הלא מאכזבת     ,

  בשביל הרגע הבודד המזוקק , של האני המודחק,

הנני כאן !

עייף , כה עייף 

סוף.