.Please mind the gap

Sat, Jan 1, 2011 at 2:57 AM

היי נדב

טוב, כמה הבהרות
קודם כל נראה לי ששנינו מתנסחים טוב יותר בכתב, אז בוא נעבור למדיום הזה בינתיים.
דבר שני. אני מצטערת שהגבתי בצורה אלימה [אני יודעת שזו לא המילה המתאימה אבל אין לי מילה שהיא יותר מתאימה אז נשאיר את זה...]. אבל זה היה מאוד מעצבן שבחרת לעשות את זה בשיחת טלפון, ועוד דבר שהיה מעצבן זה שלא שאלת אם אני מרגישה בנוח לעשות שיחה חשובה כרגע. בזמן שהתקשרת אליי הייתי באמצע רכבת מפוצצת ולא בדיוק הייתה לי הזדמנות להגיב אז נהייתי יותר ויותר מעוצבנת כל היום, ובסוף זה מה שקרה, ואני מתנצלת.
ואם אתה עושה שיחות כאלה לעוד אנשים אז למען שימור אווירה והרגשה סבירה תעשה שיחות כאלה פנים מול פנים. לא זורקים מישהו בטלפון, זה מרושע.
עכשיו אני אספר לך משהו שלא אמרתי לך עד עכשיו כי ידעתי שזה אולי יעשה לך הרגשה טובה אבל פחדתי שזה יפגע בך בטווח הרחוק. אני מבינה ממש ממש טוב איך אתה מרגיש כשאתה אומר שהרגשת מגעיל אחרי שהתקשרת אליי בזמן שהייתי אצל דן, כי אני מרגישה אותו דבר לגביך. אמנם במקרה הזה זה פחות קיצוני אבל עדיין. כשאתה מספר לי שפגשת מישהי חמודה, או שראית בחורה ממש יפה ברחוב, או כל דבר כזה, אני מרגישה ממש ממש רע. אני מגיבה בצורה רגועה לא כי אני מרגישה רגועה אלא כי אני חושבת שזה יהיה לא פייר אם אני אגיב בצורה אחרת כי זה יגרום לך להרגיש רע או לא בנוח או שניהם, וזה מאוד לא פייר בהתחשב בעובדה שאנחנו לא ביחד ואני מפחדת לגרום לך להרגיש אשם איכשהו. כי אתה לא. וגם אני לא.
אה, וזוכר שכשהיינו סוג-של-ביחד סיפרת לי על איזה קטע שהיה לך עם ג'ניה, והגבתי משהו כמו "מגניב לך" והייתי מאוד נחמדה וחברותית? אחרי זה עזבתי את המסנג'ר ובכיתי משהו כמו שעתיים ולא הצלחתי להרגע עד שאמא שלי נתנה לי כוס שלמה של ולריאן ושני כדורי קלונקס. סתם שתדע.
אז לא רק אתה מרגיש זוועה בגלל דברים כאלה. ואני מבינה אותך ממש טוב.
אני ממש ממש ממש ממש ממש אוהבת אותך. וזו, אגב, גם הסיבה שהגבתי בכזו דרמה. אתה יודע מתי הייתה פעם אחרונה שהגבתי בצורה כזאת דרמטית לדברים? כשהיו לי בעיות עם נחשון שהיה החבר הכי טוב שלי כשהייתי בת 14 או משהו. וזה היה לפני שנים. ואני עד עכשיו עצובה מזה, ולא מוכנה לעבור ליד הבית שלו כשאני הולכת ברחוב. כן, אני יודעת שזה מטומטם.
עוד עניין - זה די מעליב שבמקום לבוא לדבר איתי עלינו אתה מדבר על זה עם אנשים אחרים. כלומר, זה ברור שתדבר על זה עם אנשים אחרים וזה בסדר גמור, אבל ממש מעליב אותי שלא שיתפת אותי בהתלבטות שלך ובשיקולים עד שהחלטת משהו סופי, ולא נתתי לי יותר מדי הזדמנויות להגן על עצמי. חוץ מזה זה די לא פייר שאתה מנסה להגן על עצמך ככה ולא בדיוק אכפת לך כמה זה פוגע בי [תשובה: מאוד.]
אובייקטיבית, אני מרגישה בתקופה האחרונה לבד כמו שלא הרגשתי כבר שנים. הילדים שאני עובדת איתם לוקחים המון אהבה וכוחות ולא נותנים כלום בחזרה. הצוות כבר כל כך שחוק מהם מבחינה רגשית שלא אכפת להם מאיך אני מרגישה. דן רק מחמיר את המצב כי הוא די כמוך בעניין של תגובה למשברים ואין לי מושג למה אני עושה את זה לעצמי לעזאזל. השותפות שלי לדירה כל היום מעשנות סמים אז להן לא אכפת לא רק ממני, לא אכפת להן מכלום [וגם הן משאירות את הטוסטר דולק כל הלילה וכשאני צורחת עליהן שכולנו יכולנו למות הן צוחקות כמו הג'וקר באביר האפל כי הן מסטולות לגמרי]. אמא שלי כבר ניסחה לעצמה מנטרה לגביי - "את-לא-תגורי-כאן-כשתסיימי-שירות-לאומי-נכון?". ושלשום אורחן עזבה, והיום אתה בא ומפיל את זה עליי בזמן שאתה מודע לכמה נורא אני מרגישה [ואם אתה לא מודע לזה אחרי שאני בוכה לך בטלפון ומספרת שאני צריכה להכנס לחדר שלי ולא חושבת שאני יכולה כי אורחן לא שם אז אני באמת לא יודעת איך להתמודד איתך]. לא יכולת לחכות איזה שבוע? זה היה מאוד עוזר ולא ממוטט אותי רגשית מחדש. זה ממש חסר התחשבות, כי אתה לא היחיד כאן שבא לו לתלות את עצמו. נכון, מצד אחד לי יש כאילו-חבר בזמן שלך אין חברה. ואני בחורה אז תמיד יש אנשים ששמחים לתת לי חיבוק ולא משנה מאיזה מניעים. לבנים יותר קשה בקטע הזה. מצד שני, אתה לא מנסה להתאבד כשאתה נמצא בבית יותר מחודשיים רצוף ואני כן. לך אין חברה, ולי, כשייגמר השירות הלאומי שלי, אין לאן לחזור. אז נראה לי שאנחנו פיטים.
גם אני צריכה אותך. בצורה ממש תלותית ומעצבנת. כי אתה סוג של האדם היחיד שגם אכפת לו ממני וגם לא שומר על ריחוק רגשי [שכולם שומרים ממני, כי אני אדם ממש אמוציונלי ואם לא שומרים על ריחוק רגשי ממני אז מתחרפנים], וזה שכולם שומרים על  ריחוק רגשי רק גורם לי להרגיש יותר זוועה ולהיות אדם יותר אמוציונאלי וזה מין מעגל מעפן כזה. ואז אתה בא ומודיע לי מין הודעה קרה ומנוכרת כזו. ואפילו לא נותן לי זמן להתרגל לזה בהדרגה ולעכל את הרעיון. ובנוסף אתה עושה את זה לפני שלושה ימים וחצי שאני בבית. וואלה יופי.
הרעיון המרכזי כאן הוא שאני מרגישה ממש פגועה מזה שאתה פוגע בי כדי להגן על עצמך. אני יודעת שזה מה שאתה אמור לעשות ומה שכל בן אדם שפוי אמור לעשות, אבל העניין כאן הוא שיכולתי לפגוע בך כדי להגן על עצמי ולא עשיתי את זה, ואני מרגישה מרומה.
אל תחשוב, אני לא אומרת כאן שזה עושה אותי בן אדם טוב יותר ממך או משהו כזה. רק דפוק יותר, כנראה. הבעיה היא בי, לא בך - מה שגורם לי להרגיש גרוע אפילו יותר.
מדהים אותי שאתה מסוגל להתנתק ממישהו שאתה לטענתך כל כך אוהב. אני לא התנתקתי מנחשון מאז כיתה ח', וזה מוזר לי לראות יכולת כזו אצל אחרים. כי זה לא רק הוא, אני גם לא התנתקתי מאיתמר, ולא מאביטל, ולא מגילי, ולא מרנן. ואני גם לא אתנתק ממך בכזו קלות, זה לא משהו שכמה חודשים יכולים לתקן מבחינתי. כמה שנים גם לא. עד עכשיו לא הצלחתי להתנתק מאף אחד שאהבתי באמת. [אמרתי לך שאני דפוקה...]
אני דוחה אותך כשאתה מציע לעזור כי אתה לא יכול לעזור. כשאני מספרת לך שבא לי לקפוץ הלילה מהגג שוב ואתה רושם לי ":(", זה רק גורם לי לרצות יותר לקפוץ מהגג כי זה מגביר את תחושת הבדידות שלי. אני יודעת שכן אכפת לך אבל כשאני במצבים הנפשיים האלה שבהם אני מצטערת שאנחנו לא קיבורגים עם כפתור השמדה עצמית, אני לא יכולה לחשוב, אני רק מרגישה. אז אני מעדיפה פשוט לא לדבר איתך כשאני לא במיטבי ולפנות אליך כשאני מרגישה טוב יותר. גם כדי לא להעציב אותך וגם כדי לא להחמיר את המצב שלי.