|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אוף, מתן,
אני מדברת איתך די הרבה לאחרונה,
ואתה מספיק חכם בשביל לחשב בראש כל מיני דברים פסיכיים לגמרי,
אז אולי, בבקשה, תעשה כבר אחד ועוד אחד ותעזור לי לצאת מהסיפור הזה אחת ולתמיד
כי זה כבר נהיה די מסוכן ונראה לי שאתה היחיד שיכול לעזור לי
[כי אתה היחיד שאני אשכרה אקשיב לו אם הוא יגיד לי שאני כנראה הולכת, בסופו של דבר ולמרות הכל, לעשות משהו מאוד מטומטם.]
נראה לי שהכל הולך להתמוטט ואין לי כוח.
| |
שימו לב, ההיגיון מדבר.
היום בערב אחותי הקטנה ישבה במטבח ואכלה ארוחת ערב, ואז היא ראתה פרפר לילה קטנטן מעופף ליד המנורה, ונבהלה וקראה לאמא שלי שתוציא אותו כי היא מפחדת. אני צחקתי עליה ואמרתי שהיא פחדנית כי הפרפר לא יכול לעשות לה כלום ולמען האמת אין לו בכלל שיניים. כמה דקות אחר כך ראיתי מעל המיטה שלי יתוש עצום. התגובה הראשונה שלי..? "אמא! יש כאן משהו ענק, תוציאי את זה מפה!!!".
אמא הרגה אותו עם נעל בית, בזמן שאני התחבאתי מאחורי הארון. יש צדק בעולם.
יום שני, 22.2.2010 00:25
כרגע הכל נורא ואיום. אני מרגישה כמו במערבולת שאני לא יכולה לצאת ממנה, ובמקום לנסות לצאת [כדי שאני אוכל להגיד אחר כך "ניסיתי, לא עבד"] אני רק מכניסה את עצמי יותר ויותר פנימה לתוך הבלגן הרגשי הזה. אני חושבת שיש סיכוי שזה קורה כי אני טיפשה.
אין לי מושג מה עובר עליי ולמה, כי אני יודעת בוודאות שזה רעיון רע מהיסוד ולכל הדעות. כרגע אני פשוט צריכה המון חיבה, אבל זה כל מה שיש פה. זכרונות ילדות ותחומי עניין משותפים יכולים בקלות להיות מתורגמים להבנה הדדית אבל זו אשליה שבירה שעתידה להתפוגג בקרוב מאוד. מעבר לזה, באופן די מיידי אני עלולה לגלות שאני לא מסוגלת לסבול, כרגע או בכלל, את הרעיון הילדותי להחריד שהעולם לא פייר, ועוד פחות את הרעיון האגוצנטרי שהעולם לא הוגן במיוחד כשזה נוגע לאנשים ספציפיים. העולם לא עושה אפליות, הוא שונא את כולם באותה מידה, וכבר די מזמן הגעתי למסקנה שלחשוב שאתה מקולל זה לא פחות נרקסיסטי מלחשוב שאלוהים מדבר אליך. ואני אומרת, אהוב יקר, בוא נתלחף.
ובינתיים, בוא נמצא לי מקום שבו אוכל להתחבא מהחיצים המורעלים של הזעם שלך. ואם המקום הזה נקרא אפתיה, אולי אבקר שם בקרוב ולא אחזור לקחת אותך איתי.
[אני ממש צריכה לפגוש את יונתן שייתן לי בראש.]
מעבר לזה, זו סיבה ממש נוראית לוותר ולהרוס הכל. הבטחתי לעצמי לא לתת לזה לקרות ואני אקיים.
זה היה איום ונורא, וזו בדיוק הסיבה שאת הסיכוי הקלוש הזה, אני חייבת לעצמי. עברתי הרבה מכדי לוותר על הסיכוי להיות בסדר למענך. כי לא באמת אכפת לך, האמפתיה הזו כל כך רדודה שאפילו אני, עם העיניים העיוורות והחור בבטן, רואה את הקרקעית. אתה רק מחפש [לדעתי אפילו לא במודע, אף אחד לא יכול להעמיד פנים כל כך טוב] את הדרך הקצרה ביותר, ואני יכולה לראות את גלגלי השיניים בראש שלך [תמיד ידעתי שזו יכולת מועילה]. אז מה אם זה נראה נפלא כרגע. אני לא מתכוונת לשלול מעצמי את הסיכוי האחרון שלי.
אני אצא מזה בכוחות עצמי למרות הכל. בפעם הבאה הכל יהיה יותר קל.
ראיתי את העתיד וגרמתי לו לא לקרות. החלק השפוי שבי מרוצה מעצמו.
| |
we are nobody
מהתקופות שבהן הקול של עצמך נשמע לך איום ונורא
והמעטפת הופכת שחורה ככל שהמחשבות הופכות שקופות.
איכשהו זה תמיד עובר לידי,
דורך בעקבות ישנים ומעוות עקבות עתדיים,
אני חושבת שעוד מעט ניפגש.
| |
דפים:
|  כינוי:
Alia Atreides בת: 35 MSN:
עכביש עם כנפייםתמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
