אני מקדישה את הפוסט הזה לספיר בת ה12, שפתחה את הבלוג בחוסר ידיעה מוחלט
שהוא ילווה אותה במשך עשור.
זה מדהים בעיניי..לעבור על כלכך הרבה שנים מהחיים שלי שכתובות בשחור על גבי לבן ולהבין
כמה עברתי, כמה התבגרתי, כמה השתניתי...
לראות את האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, החבר הראשון, הכאב לב הראשון.
כל הבגרויות שלי, השירות הצבאי.
פאקינג השחרור של גלעד שליט.
אני חושבת שהגעתי לנקודה בחיים שלי שאני מסוגלת להסתכל על עצמי מהצד, להעביר ביקורת,
וגם לתת לעצמי מילה טובה.
אני חושבת שהחיים שלי הפכו אותי לאחלה של בן אדם. אני חושבת שיש לי ראש על הכתפיים,
ואני מודה לאמא שלי שחינכה אותי טוב ושלא יצאתי בבונית כמו המון אנשים במדינה.
מנגד אני גם חושבת שלפעמים אני יהירה מידי, וקצת אנוכית.
וזה ללא ספק משהו שאני מציבה לעצמי לשנות בשנת 2018.
חבל שלא אוכל לחזור לפה לעדכן איך הולך לי.
99% מהחברות שהיו לי במהלך השנים פה כבר לא בחיי.
99% מהגברים שכתבתי עליהם פה במהלך השנים גם לא בחיי.
אני קוראת פה בארכיון ומסתכלת על סרט נע של החיים שלי ויש בזה משהו מאוד מרתק.
אני מודה לישראבלוג על ההזדמנות לחוות כזה דבר..בעוד שרוב האנשים שוכחים את הדברים הקטנים,
את הפעם ההיא שהם נדלקו על איזה מישהו או את הפעם ההיא שהם ישבו בחדר והתמרמרו,
אצלי הכל מתועד פה. דברים ששכחתי והבלוג פתאום הזכיר לי.
חלומות שהיו לי כשהייתי קטנה, השקפות העולם שלי..
זאת המתנה הכי טובה שיכלתי לקבל פה מהבלוג.
2009(בלבן)
2011
2012
2013
2014
2015
2016
ו...2017.
לאיזו פלטפורמה עוברים עכשיו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wizardy
