שלוש שנים לאמצע החיים

אתם יושבים ביחד ברכב שלך בדרך חזרה, אתה נוהג באיטיות והראש כבר מריץ את כל המחשבות, מעבד את כל השלוש שעות שעברו עלייכם, אתה חושב לעצמך שאולי היה יותר טוב למצוא לוקיישן לדייט יותר קרוב כדי שהמועקה תהיה קצרה יותר, השתיקה כל כך רועמת בחלל הרכב שנשאר רק להפריח בלון דמיוני עם המחשבות של שניכם,   היא מבקשת שתשים קצת גלגלצ להמתיק את המרירות שהתפזרה באויר ואני חושב לעצמי איך לא עשיתי זאת קודם.

שואל אותה "עייפה ?" כי מהשניה שנכנסתם לרכב היא שותקת, "כן" היא מודה בחצי פה, מחכה כבר שתיקח אותה הביתה, שתסיים את הסצנה המעייפת הזו ושניכם יודעים שזה עניין של זמן עד שהכתוביות שח סוף הפרק יתחילו לעלות והצופים יפנו את האולם, במקרה הזה, משחק נחמד אבל תסריט דיי משעמם. היא נפרדת לשלום ואתה מנשק אותה באלגנטיות על הלחי, אומרת חצי שואלת "נדבר?" ואתה עונה בבטחון "בטח!" וכבר יודע שלא ממש יודע מתי. אתה לוקח עשר שניות של שקט לבד ברכב, עוקב אחרי דמותה המתרחקת, משלב להילוך קדמי ולוחץ על דוושת הגז, מבט אחרון ורואה אותה נכנסת לבנין, יש לך תחושה חזקה בפנים שזו הפעם האחרונה שאתם מתראים אחד עם השני לפחות בכוונת תחילה. כבר מזמן אתה מקשיב יותר ויותר לתחושות הבטן, אף פעם הן לא משקרות, גם כשהתחושה לא נעימה.

בכביש המהיר כשהמכוניות משייטות סביבך בשקט, אתה מנסה לשחזר את המחשבות שרצו בראשך לפני שנפגשתם, את הסימנים שיכלו לנבא עבורך את האינסידנט, את הטיפים הקטנים האלו שיכלו לגלות לך מראש שהדייט הזה לא הולך להיות מי יודע מה ושחבל על הזמן של שניכם ועל 200 שח טובים ותקילין מינוס בארנק.

אתה אומר לעצמך, אוקיי, אם כבר החמצתי יציאה, לפחות חייב לצאת מכאן איזה לקח, איזושהיא נוסחא שתמנע את הדייט המוחמץ הבא, כמה פעמים כבר אפשר להכיר, לקוות למשהו שיקרה ובסופו של דבר להבין שזה לא זה ואפילו לא מתקרב...

כן הם היו שם, הסימנים הקטנים, התמרורים הנמוכים שהתחבאו מאחורי השיחים לאורך הדרך, ראית ולא התיחסת, חשבת לעצמך שהם סתם תחושות בטן שלא שוות התייחסות. וככל שהזמן עובר אתה מבין שתחושות הבטן האלו יותר ויותר מוכיחות את עצמן, ככאלו שיש להתייחס אליהן ברצינות, אלו שבסופו של דבר צצות שוב בתודעה ומודיעות "אמרתי לך!".

לסיכום קל וכדי שהפוסט הזה לא יראה כאילו נחתך בסופו, כנראה שאין מנוס מלהודות שהגיע הזמן קצת לנוח מכל המרדף המיותר הזה להכיר את האחת שתעשה לך את זה. להתרכז באבנים הגדולות של החיים היותר חשובות כרגע במציאות שאני נמצא בה, לשקיע את הזמן והאנרגיה בילדים, במשפחה ובמעגל החברים המצומצם שהשגת בחיים, כל אלו שאיתם תמיד תרגיש טוב יותר, מרוצה יותר ומסופק יותר. אין הפתעות ואין אכזבות, יש משהו מוכר וטוב בטעם שמפזר תחושה חמימה בכל פעם מחדש.

עכשיו הזמן להסתכל פנימה, הזמן להתחזק ולהתקדם הלאה.

אחת, שתיים, צא !