שלוש שנים לאמצע החיים

יש משהו שמאוד בולט אצל גרושים/ות שעברו כברת דרך מאז הסתיימה מערכת היחסים הארוכה האחרונה שלהם, התנסו בהיכרויות קצרות, קצרצרות ואפילו קצת יותר לעומק (ולא העומק שעליו אתן חושבות...).
הם טעמו קצת מכאן וקצת משם ויותר מהכל בחנו את התחושות הפנימיות שלהם ושלהן כלפי הצד השני, אפשר אפילו לומר שבתקופה הזו הם 'התבגרו' בפעם השניה בחייהם (או השלישית או מה שתגידו...), מה שבטוח יש להם כבר מושג דיי טוב (לפחות זו התחושה) והן יודעות מה עושה להם אצל הצד השני ומה היו רוצות שיהיה ויכיל במערכת היחסים הרצינית הבאה, בלי להכנס לטענה השנויה במחלוקת שתמיד ננסה לחזור אל הטיפוסית המיתולוגית שעושה לנו את זה, זו שנראית בדיוק כמו ההיא שאיתה התחתנו ואז התגרשנו או לזו שרדפנו שבועות וחודשים והיא לעומת זאת אפילו לא סובבה את הראש לכיוון שלנו, ובהנחה שבבחירת בן או בת זוג פועל גם הרציונל ולא רק הרגש (לפחות בפרק ב'), ואני לא אכנס לויכוח הזה עכשיו כי ברור שיש שלב שבו אפשר לומר 'זהו אני מוכן' או 'זהו היום אני רוצה' וכולנו יודעים שלוקחת תקופה ארוכה שבה הפסקנו לספור את כל הסטוצים שהיו, והספקנו הרבה יותר משחשבנו שנספיק באזור האפור שבין משהו קבוע למשהו נדיף שלא זוכרים את שמו או שמה בבוקר שאחרי.
יחד עם ההגעה לנקודת הבגרות החדשה הזו והמודעות העצמית שבה אנחנו מניחים בצד את אורח החיים החסר גבולות סלאש חסר קביעות סלאש חסר רצינות אך מאוד מלהיב, מסעיר וסקסי (לפחות לצופים ולצופות מהצד), העובדה שאנחנו שמה בסטייט אוף מיינד המתאים, לא מבטיח שבצד השני יהיו שם אחד או אחת שבזמן שלהם ירצו את מה שאנחנו רוצים, יבקשו לקבל את מה שיש לנו לתת ויהיו שם בעצמם לתת את כל מה שאנחנו מבקשים לעצמנו בקשר מסוג כזה.
ולפעמים כאשר כן נתקלים ונפגשים במישהי או במישהו הזה, שעושים לנו את זה, שאנחנו מרגישים שיש שם את המשהו הזה שקוראים לו 'קליק', אולי דווקא אז הכי חשוב להבין שיתכן מאוד והצד השני פשוט לא הגיע לנקודת הזמן הזו שבו אתם נמצאים ואז אתם צריכים לבחור, להמשיך להתנדנד בקרוסלה הזו שמסתובבת, עולה ויורדת בלי הפסקה, או שאתם מעדיפים לרדת ממנה, ללכת לדלפק הכרטיסים ולרכוש כרטיס לרכבת שתיקח אתכם למעוז ליבכם.
בהצלחה לכולנו, יש לי הרגשה שנצטרך אותה !