שלוש שנים לאמצע החיים

המשך מהפוסט הקודם: רק מישהו לחבק

הוא סיפר לי שלא מעט זמן עבר מהסקס האחרון, ושבכל סיטואציה אחרת הוא היה מנסה להשכיב אותי לא משנה מה אני אצהיר קבל עם ועדה, אך היום מה שהוא הכי מבקש לקבל זה חיבוק גדול ועוטף, הוא ידע שאני תמיד אהיה שם בשבילו ולכן הרגיש חופשי לפנות אלי ולהגיע. בתוכו ידע שלא אסרב ומשם הדרך לערסל הזוגי הצמוד סלולה וברוכה.

לאחר שעה של שיחה עמוקה בה צללנו אל תהומות הנפש כל אחד בנקבתו, התנשקנו ברכות ללא תשוקה ונפרדנוף ידעתי שרוב הסיכויים שלא אראה אותו שוב, ועדיין משהו קטן בליבי המשיך לקוות שאראה אותו בעתיד.

ביום שלמחרת חשבתי עליו רבות ויותר מהמחשבה על אורי כפוטנציאל שלא התממש, ניקרה בי המחשבה על התחושה המיוחדת הזו שעולה בי מידי פעם, הרצון להרגיש רצויה, הצורך להרגיש נאהבת ולו אפילו רק לכמה שעות, על ידי ולצידו של גבר שאני יכולה לבטוח בו שלא יתרגם זאת לרצון לשכב איתי, שיבין שיחד עם כל מה שהיה בינינו, אני מבקשת קצת משענת לראש, קצת מנוח לנפש ולנשמה, מישהו שיכול להבין אותי בשעות הקשות האלוף בלי שאדפוק חשבון בפני מי אני פותחת את הלב ומספרת את כל מה שמעיק עלי, בלי שזו תהיה חברה שתתחיל לתת עצות ולמחרת תזכור לי את מה שאמרתי, מעדיפה דף חלק, אחד שיכול לקלוט לתוכו את כל מה שיש לי להוציא ובסופו של ערב ילך יחד עם כל זה ולא יחזור...נו טוב לפחות עד הפעם הבאה.

אז ככה זה כשאת לבד, מסתבר שאת מאמצת חברים ואקס לאברים לכל מטרה נעלה ככל שתהיה.

התחושה אומרת לי שזה לא סוף פסוק, ובסאגת הרווקות השניה שלי, עוד יעלו יבואו תובנות חדשות ומעניינות.
שבוע טוב :)