שלוש שנים לאמצע החיים

המשך מהפוסט הקודם: רק מישהו לחבק

הוא סיפר לי שלא מעט זמן עבר מהסקס האחרון, ושבכל סיטואציה אחרת הוא היה מנסה להשכיב אותי לא משנה מה אני אצהיר קבל עם ועדה, אך היום מה שהוא הכי מבקש לקבל זה חיבוק גדול ועוטף, הוא ידע שאני תמיד אהיה שם בשבילו ולכן הרגיש חופשי לפנות אלי ולהגיע. בתוכו ידע שלא אסרב ומשם הדרך לערסל הזוגי הצמוד סלולה וברוכה.

לאחר שעה של שיחה עמוקה בה צללנו אל תהומות הנפש כל אחד בנקבתו, התנשקנו ברכות ללא תשוקה ונפרדנוף ידעתי שרוב הסיכויים שלא אראה אותו שוב, ועדיין משהו קטן בליבי המשיך לקוות שאראה אותו בעתיד.

ביום שלמחרת חשבתי עליו רבות ויותר מהמחשבה על אורי כפוטנציאל שלא התממש, ניקרה בי המחשבה על התחושה המיוחדת הזו שעולה בי מידי פעם, הרצון להרגיש רצויה, הצורך להרגיש נאהבת ולו אפילו רק לכמה שעות, על ידי ולצידו של גבר שאני יכולה לבטוח בו שלא יתרגם זאת לרצון לשכב איתי, שיבין שיחד עם כל מה שהיה בינינו, אני מבקשת קצת משענת לראש, קצת מנוח לנפש ולנשמה, מישהו שיכול להבין אותי בשעות הקשות האלוף בלי שאדפוק חשבון בפני מי אני פותחת את הלב ומספרת את כל מה שמעיק עלי, בלי שזו תהיה חברה שתתחיל לתת עצות ולמחרת תזכור לי את מה שאמרתי, מעדיפה דף חלק, אחד שיכול לקלוט לתוכו את כל מה שיש לי להוציא ובסופו של ערב ילך יחד עם כל זה ולא יחזור...נו טוב לפחות עד הפעם הבאה.

אז ככה זה כשאת לבד, מסתבר שאת מאמצת חברים ואקס לאברים לכל מטרה נעלה ככל שתהיה.

התחושה אומרת לי שזה לא סוף פסוק, ובסאגת הרווקות השניה שלי, עוד יעלו יבואו תובנות חדשות ומעניינות.
שבוע טוב :) 

כשהוא שלח לי את ההודעה לוואטס-אפ כנראה ישנתי צהריים, כשהתעוררתי וקראתי את "היי, מה עושה הערב?" הייתי קצת לא בטוחה למה התכוון המשורר הנעלם, אורי היה גבר שנכנס לחיי לפני מספר חודשים, בדיוק בתקופה קשה שעברתי כשהייתי צריכה משענת להתלות בה, אחרי כמה חודשים של התנזרות מסקס ומגברים, היה זהו הוא שבחרתי בו לשבור את הצום וזו היתה מהשבירות הנעימות שהיו לי. הכרנו בפסטיבל וזו היתה אחת החוויות החזקות שעברתי, ככה כמו שאנחנו בטבע, עם כל הרוחניות שמסביב, האוירה של השאנטי וההתנתקות מכל השגרה המעייפת של היום יום, אך כמו שאומרים חז"ל מה שבא מהר הולך מהר ולאחר כחודש של היכרות, ביקורים ליליים ולא מעט סקס משובח, הבחור הוריד אנברקס והודיע שהיה נחמד אבל הוא לא מעוניין יותר, היה לי קצת קשה, אפילו הרבה יותר מקצת, הוא היה בדיוק מהסוג הזה שאת כולך נימוחה כשהוא מחבק ומקיף אותך בזרועותיו החסונות, היה לו "קול נמוך מים המלח" ואני הייתי מריחה אותו בתוכי ימים אחרי שהיה הולך ונעלם עד לפגישה הבאה שלנו.

ניסיתי לא מעט להחזיר אותו, ויתרתי על כל פיסת אגו נשי שעוד היה לי בנסיון לגרום לו לחזור ולו רק לעוד מנה משובחת של סקס מעולה והוא בשלו, סינן אותי כהלכה וגרם לי להבין בדרך הקשה שזה נגמר, הרשיתי לעצמי להמשיך ולאותת לו מידי פעם ואפילו לגרום לו לנסות לקנא כשסיפרתי לו על הפאק-באדי החדש, זה לא עזר ממש והוא נשאר באדישותו המבאסת.

ממבט של כמה חודשים קדימה היתה זו בדיוק הסיבה שלא הבנתי את פשר ההודעה ששלח, שאליה כמובן עניתי מיד כשראיתי, "אין לי תוכניות לערב, למה?" עניתי, זמן מה אחרי הציע להיפגש ואמר שיגיע יותר מאוחר, יביא איתו שתיה וישמח להיפגש אצלי בבית.

לפני שנכנסתי למקלחת סמסתי לו בשאלה מה ללבוש, הוא ענה "מה שבא לך ..מאמי..", בחרתי בבגד גוף צמוד והתבשמתי קלות, נשארת בשיער רטוב בכוונה, הוא הגיע כעבור שעה, נראה טוב, מריח טוב ואפילו טעים בדיוק כמו אז כשנישקתי אותו על שפתיו.

הערב עבר באוירה נעימה ומצאנו את עצמנו צמודים יחד  על הערסל בגינה, שותים בירות קרות יחד ומדברים על כל מה שבינו לבינה, משוחחים בקלילות על מה שהיה בינינו לפני כמה חודשים, מתלטפים ומתענגים על הרגע הנעים הזה יחד, כשהעלה את נושא הסקס בינינו כבדרך אגב, הרגשתי צורך להיות ישירה ולעדכן אותו ש"סקס הערב לא יהיה", משום מה הרגשתי את הצורך הזה לשים את הדברים על השולחן, אפילו שגם באותו רגע כל נגיעה שלו בי יכלה להחסיר לי פעימה בקלות רבה, לכן כשענה לי שלא ממש תכנן הרגשתי בפנים סוג של אכזבה...

<המשך יבוא>