שלוש שנים לאמצע החיים

איזה עולם הפוך...

כשאתה בזוגיות, יום האהבה נופל עליך פתאום בלי התראה מוקדמת, לא מבין איך לא שמת לב ועוד צריך לארגן משהו לשניכם. יש לך את זה ואתה לא עושה כלום.

כשאתה לבד, שבוע לפני טוחנים לך בפייס שירים וסטטוסים והתחושה היא כזו דביקה שגורמת לך להרגיש שבא לך להיגמל מכל העסק הזה שנקרא רשת חברתית. אין לך ואתה עדיין לא עושה כלום.

מסקנה - וולנטיינז' דיי הוא קונספירציה של התעשיה לגרום לנו לבזבז עוד כסף על משהו שאמור לתת לנו להרגיש טוב עם עצמנו...מי אמר שאי אפשר לקנות בכסף הרגשה טובה ? תחשבו על זה...:-))

העיקר שיהיה לכם יום מקסים ומהנה, לא משנה איך קוראים לו.

לפני יום העליתי סטטוס שאלה לקיר:

Do you believe in perfect love ? what considered perfect love for you ?

היו כמה תגובות, חלקן אופטימיות וחלקן פסימיות, הבטחתי לתת את דעתי והנה היא לפניכם:

אהבה מושלמת היא כשהמילים משמשות רק לקישוט, כשהתקשורת בין שניכם מתקיימת מעצמה במגע, במבט, בנוכחות שלכם יחד...

אהבה מושלמת היא כששתי נפשות פוגשות אחת את השניה ואותה התרגשות שפעמה בלבבותיכם ממשיכה לפעום עוד שנים רבות לאחר מכן ובאותה עוצמה.

אהבה מושלמת היא כשכל פעם שאתם צועדים יחד שלובי זרועות אתה נשאר קול אבל בפנים אתה מתרגש בדיוק כמו בדייט הראשון שלכם.

אהבה מושלמת היא כשכל נשיקה, כל מגע שפתיים גורם לך לאובדן פעימה ונשימה כאילו היתה זו הנשיקה הראשונה.

אהבה מושלמת היא כשבליבכם בוערת אש האהבה ואין דבר בעולם היכול לכבות אותה ויותר מכך כשאהבתכם אחד לשניה מלבה ומזינה את אש האהבה של שניכם יחד.

אהבה מושלמת היא כששניכם מעניקים אחד לשני אהבה ללא גבולות וללא תנאי, כל הזמן ובכל מקום.

אהבה מושלמת היא כשאתה מרגיש שהיא חלק ממך, בנפש, בנשמה, שוכנת בליבך לעד...

אהבת מושלמת היתה לך כשאתה מרגיש שנקרע לך הלב מבפנים ביום שנפרדתם, כשהרגשת שליבך מדמם מכאב במשך חודשים לאחר שנפרדתם, כשאתה לא יכול לשמוע שיר שהיה רק שלכם בלי להרגיש צריבה עמוקה בגרון...

אהבה מושלמת היתה לך כשאתה נודר נדר לא להתאהב שוב מחדש בכזו עוצמה כדי להימנע מהכאב של הפרידה בשנית, רק כדי לדעת בפנים שיבוא יום ותפר את הנדר הזה שנדרת.

אהבה מושלמת היתה לך כשאתה יודע שלא ניתן למחוק את הזכרונות ההם שהיו לכם (וגם לא רוצה...) ושכל מה שנותר לך לעשות הוא להצניע אותם לעד במקום שקט וחבוי בתוך ליבך.

וכן...על אף הכל...אני עדיין מאמין באהבה מושלמת... :-)

היום בתוכנית היום שהיה סיפרו על מחקר שבוצע באוניברסיטה בארה"ב, במחקר הראו לשלוש קבוצות נשים פרופילים מזויפים של גברים בפייסבוק.
לקבוצה אחת אמרו שהגברים אהבו את הכרטיסים האישיים של הנשים בקבוצה.
לקבוצה השניה אמרו שהגברים לא אהבו את הכרטיסים האישיים של הנשים בקבוצה.
לקבוצה השלישית אמרו שהגברים לא הגיבו לחיוב או לשלילה לכרטיסים האישיים של הנשים בקבוצה.

תוצאות: בקבוצה הראשונה שבהן הגברים אהבו את הכרטיסים של הנשים היתה התעניינות חוזרת גבוהה יותר מצד הנשים מאשר בקבוצה השניה שבה הגברים לא אהבו וזה מן הסתם מתקבל על הדעת.
המפתיע הוא שדווקא בקבוצה השלישית היתה התעניינות הנשים גבוהה יותר מכל הקבוצות וזאת בשל העובדה שהנשים לא ידעו כיצד הגברים מרגישים כלפי הכרטיסים שלהן.
מסקנה - דווקא חוסר הוודאות של הגברים בקבוצה השלישית הוביל ליצירת יותר התעניינות מצד הנשים. מעניין מאוד :-)

יש תחושה כזו של אי בהירות שאופפת את כל ההוויה היומיומית, אי הצורך בתכנון לטווח הרחוק, החיים הספונטניים והמהירים שלהם נכנסתי לפני כחצי שנה, מצד אחד החוסר בצורך לתכנן ולדעת כל הזמן מה יקרה מחר או מחרתיים, ההיפך הוא הנכון, לחיות מהיום למחר בלי יותר מידי לחשוב קדימה או להתלבט בעתיד לבוא.

כל כך לא מתאים לי, כל כך לא אופייני, מי שמכיר יודע שאני האלוף בתכנונים, תמיד יודע לאן להגיע, איך ומתי. אפילו בעבודה זה עיקר עיסוקי, תמיד סגדתי לאנשי התכנון והארגון והנה אני נותן לחיים שלי להתבדר ללא כיוון, ללא דרך, להתפזר במין אי סדר מאורגן.

בתור גרוש בן 35 שרק לאחרונה התחיל לשחות במים הצבעוניים של הרווקות שאחרי זוגיות, אחד שקפץ מעגלת הנישואים לעגלת זוגיות אחרת בלי לעצור ולנוח, בחור שפעם ראשונה בחיו מאז גיל 20 ניתק את עצמו מהקרון וקפץ לקרקע, נתן לרכבת לחלוף על פניו, סוף סוף עומד על שתי רגליו, מפוכח, עיניו פקוחות לרווחה, מביט סביבו ושותה בצמא את הנוף המעניין והנעים לעין, סוקר בשקיקה את אותם שדות פתוחים ומרחבים אמיתיים שלא היו ברורים לעין המתבוננת כשהיה אחד מנוסעי הרכבת השועטת קדימה.

התחושה היום מזכירה לי את אותה התחושה שאפפה אותי לאחר השחרור מהשירות הצבאי בגיל 22 (כן, היית גם שנה בקבע), כאילו הכל אפשרי, צומת אחת עם עשרות דרכים יוצאות ממנה וכל דרך צופנת בחובה עתיד אחר, סוג של דה-ז'ה-וו מתוק שכזה, רק נשאר לבחור את הדרך הנכונה ולצעוד קדימה בבטחון. ומי יודע מה היא הדרך הנכונה ? מי יודע לאן תוביל אותי הפעם ההחלטה ללכת בנתיב הזה ? יודע שהזדמנות מסוג זו לא נקרית בדרכו של אדם כל יום בחייו, מעט הם הפעמים בחיים שיש מצב של בחירה מחדש בדרך, צומת דרכים המאפשרת לנו לנתב את עצמנו, לנסות לשלוט בגורלנו. יודע שזו החלטה חשובה שיש לתת לה את הדעת, אך מאידך יש לפעול עפ"י תחושת הבטן, עפ"י ההכוונה הפנימית, זו שתתן לי את הכח לצעוד בבטחה במשעול, לא לחשוש ולהאמין שאני מתקדם לעתיד טוב יותר, מבטיח, אופטימי מתמיד.

ועדיין מתוך כל החוסר בהירות הקיימת, מתוך הערפל הקיים, ברורה לי התמונה הסופית, אני יכול לראות שם באופק, בסוף הדרך הארוכה, את עצמי, בכל המובנים, עבודה, משפחה, זוגיות, חי חיים שלמים, חי חיים מלאים...

התמונה מעטיפת הדיסק הראשון של שוטי הנבואה, להקה שאני מאוד אוהב לשמוע...קחו לכם כמה דקות מנוחה ותקשיבו למילים שבשיר "אמונה".