שלוש שנים לאמצע החיים

באופק מתחוללת סופת ברקים,

הבזקים מהירים מבעד לעננים,

מעל מים נינוחים,

את הנראה לא ניתן לראות,

ואת הנסתר נותר רק להרגיש,

זה הזמן לגבולות חדשים,

שיוליכו למחוזות חפצים,

מבעד למבט ישיר,

מאחורי גלגל ורשתית,

עולמות גועשים ורוחשים,

בזמן הווה או בזמן עתיד,

ורגעים ארוכים שנדמו לשניה,

מתנקזים לתחושה אמיתית נקיה,

של מתוק ושל דבש,

הסופה שתבוא,

תבוא ותשטוף את כל האבק,

שדבק עם הזמן,

הזמן שעבר.

עוד מעט זה יגיע, ערב יום הכיפורים, ערב שכולו קודש, היום המשמעותי ביותר עבור העם היהודי, אותם 25 שעות שבהם כל אחד (כמעט) מתייחד עם עצמו ועם היושב במרומים לחשבון נפש אישי וקולקטיבי של פעם בשנה ויותר למחמירים. כאחד הימים הכי חשובים בלוח השנה העברי, היום שנמצא בסדר העדיפות גם בקרב הרבה מן החילונים שלוקחים אתנחתא מן המרוץ היום יומי  לשים הכל לרגע בצד ולהרגיש כמעט כמו שומרי מצוות, לפחות בחלק החומרי של העניין, כשאין ערוצי טלויזיה מקומיים, הקניונים סגורים, הכבישים ריקים ממכוניות ומלאים בזאטוטים רכובים על אופניים. 

לאלו שנחשפו לערוצי המדיה ובעיקר לערוצים המסחריים, אי אפשר שלא לראות את הרמה הנמוכה והירודה של תעשיית התשדירים והפרסומות המרצדת על המסך הקטן אצלנו בסלון, ואני מתכוון לסאגת ההתכתשויות האחרונה של חברת נביעות נציגת משווקי המים המינרלים בבקבוקים ובכדים אל מול חברת תמי4, חברת בת מקבוצת שטראוס שבשנים האחרונות החלה לתפוס נתח שוק גדל והולך במכשירי המים הביתיים, אני לא אכנס לסוגיה של "מי התחיל קודם" כי זה ממש לא משנה לעצם הטור  וכולנו יודעים שכל אדם בוגר יודע כיצד לא להגיב להתגרות מכוונת מהצד השני מהסיבה הפשוטה של לא להיכנס לקטטה המיותרת הזו שנקראת "והכפשת את רעך בפני הרבים בעבור חופן דולרים".

יגידו משרדי הפרסום מה שיגידו, אני בטוח שלא היו אלו מנהלי חברות הבקבוקים שהחליטו לצאת בתשדיר קטלני כנגד יצרני המכשירים, וכמובן לא קרה ההיפך. ברור לכולנו שהרעיון נולד באיזשהוא משרד פרסום חולני שהחליט לקפוץ אל זירת האגרוף בתקווה שמשרד הפרסום המתחרה יצטרף גם הוא ושני המשרדים יזכו לתוספת תקציב משמעותית במסווה של מסע פרסום מפולפל בראשותו של מר גוטליב הידוע בסרקזם המיוחד והטבעי המיוחד רק לו. ידידה טובה שלי תמיד אומרת: איט טייקס וואן טו נואו וואן, וזה בדיוק העניין. משרדי הפרסום יודעים טוב מאוד איך ליצור רעש והמולה ומשם רייטינג גבוה, הם גם יודעים מה היא הדרך הכי טובה מבחינתם והכי גרועה מבחינת הלקוח, לצערנו עם עושים זאת על גבם של לקוחותיהם שהולכים שבי אחריהם בעיניים עצומות אזוקי רייטינג וסקרים, מה שלבסוף מתגלגל לפתחם של הצרכנים שמשלמים בכיסם. היה מבחינתי הרבה יותר מוערך המנכ"ל או הבעלים של החברה שהיה בוחר באסטרטגיה של חוסר תגובה לקמפיין מכפיש ומעליב ומגיב באופן שכזה שמוציא את האויר מהצד המתגרה ובא לציון גואל, אך כמו שאמרתי, אנו בני ישראל, יחד עם היתרונות כעם סובלני ומאופק, אנו גם כזה עם שלא יודע להישאר חייב לאף אחד וחייב להחזיר באותה מטבע ואף יותר עוצמתית לצד שכנגד. המלצתי לשני מנכ"לי שתי החברות שמצאו עצמן מתקוטטות בבריכת בוץ אל מול הקהל המשועשע והמבודח על תקן "לחם להמונים" ממש כמו ברומא העתיקה, עומדים ביציע וצופים כיצד אדון גוטליב משמיץ את שכניו בהבעות פנים המתאימות יותר לתוכנית בידור בלייט-נייט ולא בפריים טיים, הייתי ממליץ לשני המנכ"לים  להוריד את הכפפות, לפטר את יועצי הפרסום ולחשוב על קמפיין יותר בוגר ויצירתי שבו הוא מדגיש את היתרונות שבכל מוצר שהם רוצים למכור  ולא את החסרונות של המוצר שהיריב שלכם מוכר.

חכמי המשק הישראלי כבר אמרו שמדינת ישראל משולה לביצה קטנה ביער, אז לפחות שהביצה תהיה מקום נחמד לחיות בו ביחד ולא מקום שברגע שבו אתה מרים את הראש מהמים מישהו אחר מטיח בך גוש של בוץ בפרצוף.

מוסר ההשכל של סיפור המים הוא שאפשר, כדאי ורצוי ליצור ערך מוסף לכל דבר בחיינו על ידי השקעת משאבים ומאמצים בהבלטת היתרונות ולא על ידי הבלטת החסרונות של יריבנו, כשכל האפשרויות גרועות, רובנו נוטה לא להעדיף זה על רעהו ולמעשה בסופו של דבר יוצא שכולנו מפסידים.

נקודה למחשבה.

אהבתם ? תעשו שיתוף :)

חג כיפורים שווה לכל נפש. 

כהרגלי אני קורא את החדשות בערוצי האינטרנט, אני מקשיב לרדיו בנסיעה ברכב ואתמול אפילו ראיתי חדשות בערוץ עשר/שתיים (שזה לא ממש משנה). יש תחושה שכולם כאן עסוקים ומתעסקים רק בראיית "שחורות", הציניות והסרקזם התפשט ברשת החברתית וכולם מחכים למשהו מאוד רע שיבוא ויקרה כבר, נא לבחור אחד מהרשימה הבאה: אבטלה גואה, משבר כלכלי עולמי, משבר יחסים עם מצרים או תקיפה ב/מאירן.

למי שחי תקופה לא קצרה מעבר לים וחזר לארץ