"מאחורי כל צוק רובץ

הלוייתן העצום השומר על טרפו,

ואינו מותיר תקווה, אלא בולע את הדגיגים,

שבין המלתעות הפעורות מאבדים את דרכם."

(עמוד 13)

"הדבר היחיד שנמצא ברשותו של אדם הוא המידה הטובה; כל נכס אחר הוא בן חלוף."

(עמוד 31)

"הזיקנה כרוכה תמיד בנדודי שינה; משל היה האדם, ככל שמתארכים קשריו עם החיים, מבקש להתרחק מכל מה שמזכיר לו את המוות."

(עמוד 156)

"אין חדשות, אינך קורא עיתונים; חדשות מסעירות על אודות נושאים שגרתיים אינן מעוררות בך לעולם התרגשות מיותרת; אינך שומע על טרגדיות משפחתיות; על אגרות חוב של עסקים פושטי רגל; מניות שערכן צנח; אינך מוטרד אף פעם ממחשבות על תפריט הארוחה הקרובה - שכן כל סעודותיך בשלוש השנים הבאות ויותר מכך מאופסנות בנוחיות בחביות, והתפריט אינו משתנה."

(עמוד 186)

עמוד 480, כל פרק 100 - רגל וזרוע

"לא זו בלבד שחביות בשר ולחם רוקנו מתוכנן כדי לפנות מקום לשמן שערכו רב בהרבה, אלא שחביות נוספות נרכשו בסחר חליפין מאוניות אחרות שנקרו על דרכה; ואלה אוחסנו לאורך הסיפון, ובתאיהם של הקפטן והחובלים. אפילו שולחן התא פורק לשמש חומר בעירה; והאוכלים סעדו מעל מכסה של חבית שהודק אל הרצפה בבחינת רהיט מרכזי. המלחים שהתגוררו בחרטום אטמו למעשה בזפת את שידותיהם, ומילאו אותן שמן; שהשרת פקק את סיר הקפה החלופי ומילא אותו; שהצלצלנים פירקו את הדוקרנים ומילאו את שקעי החיבור לקתות. שלאמיתו של דבר הכל היה מלא שמן, למעט כיסי מכנסיו של הקפטן, ואת אלה הוא חסך כדי לתחוב לתוכם את כפות ידיו, כעדות שאננה לשביעות רצונו המלאה."

(עמודים 540-541)