smokeממש אבל ממש לא אכפת לי.. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2012
התקפ חרדה של יאוש.
זהו.
הכל מאחוריי.
הבית ספר.
הצבא.
הטיול.
מה עכשיו?!
ואם לא בא לי ללמוד?!
ואם לא בא לי להתחתן?!
ואם לא בא לי ילדים?!
אם בא לי, פשוט לעבוד בכדי לחיות??
ואם אני חושבת שמהנקודה הזאת בחיים, שום דבר לא משתנה?! שזו פשוט שיגרה אחת שמתפרשת על עשורים של שנים עד שמתים??
לא בקטע התאבדותי, אלא פשוט מתוך הבנה שזהו. זו המציאות שלנו. מעכשיו.
אין עוד התפתחות כלשהי, אנחנו לא מתקדמים יותר. מכאן, זה רק ללמוד ולעבוד, לעבוד וללמוד.
אני לא מבינה איך זה נראה מעניין? איך לאנשים יש תאווה לחיים?!
ושוב, זה לא בקטע של ילדה בת 12 שמחפשת תשומת לב, לא בקטע של להתאבד, ולא בקטע של לא להעריך את החיים שלי. תאמינו לי, אני מעריכה כל אוכל שיש לי על הצלחת, כל לילה שמקיפים אותי 4 קירות ואני נמצאת בין מיטה, כרית ושמיכה.
זה פשוט מחוסר עניין.
חוסר סקרנות.
ובעיקר-רחמים עצמיים על לא-כלום.
איך מתקדמים מכאן?!
במיוחד-כשאין לך רצון כלכך להתקדם מכאן..
BULLSHIT
NO-ONE..
| |
| כינוי:
no-one
בת: 36
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
