סוף סוף מצאתי זמן לכתוב כאן...
זה ממש מוזר אבל ממש עכשיו (לפחות
כשאני מתחיל לכתוב את הפוסט הזה - 17:00) אני יושב בגן מאיר כשאני ממש לא רוצה
ללכת למטבחון ואני לא רואה סיבה מוצדקת לעשות את זה אבל אני יושב פה ומחכה שבעוד
שעה הוא ייפתח. אני לא מבין את ההיגיון שלי עצמי או את ההיגיון של הסובבים אותי
כולם מתנהגים אחרת ממה שאני מכיר אותם, מדברים שונה והכל פשוט אחר...או שאני פשוט
זה שמשתנה? מתבגר או להפך נופל עמוק הישר לילדות שפשוט לא הייתה לי? בקיצור אין לי
מושג...
הייתי צריך להפסיק לעשן, או פשוט לא
להתחיל אני ממש לא יודע אבל אני לא יכול להפסיק עכשיו >< אין לי את הביצים
והכוח להגיד לעצמי "לא וזהו" לא עישנתי כמה ימים אמא הייתה מאושרת
ועכשיו שוב התחלתי ואני שוב מפסיק ואני לא יודע מה עובר עלי יותר...
אני חושב שאני נמצא פה כי אני חושב שזה
המקום בו אני אמצא אהבה, אין מה לעשות אם אדם פטי שעדין מאמין במיתוס הזה
"אהבה" כן בטח...נמאס לי סגנון החיים הזה סטוץ פה סטוץ שם זה פשוט עצוב
אני ממש לא רוצה לחיות ככה, זה לא כיף יותר אם אני אם משהו אז אני רוצה שזה יהיה
מאהבה לא מחרמנות.
אתמול חזרתי הביתה אחרי שיחה אם ידידה
ופשוט התחלתי לבכות שאני לבד (אני לא מרגיש שום תמיכה או שום דבר שאמור להיות בקשר
אם בחורה שכל כך חשובה לי, כאילו מהצד שלי יש ומהצד שלה אני פשוט לא מרגיש את
זה...אז אחרי שהגעתי הביתה במצב הזה אמא הרגיע אותי ובלה בלה בלה הלכנו לחנות
והמוכרת שאלה אותה אם היא פנסיונרית מה שעשה את זה עוד יותר נורא ואז שנינו היינו
מצוברחים, ואז זה סוג של עבר, קיצר ערב מוזר מאוד...אני נשמע נורא פסימי אבל
בטאחלס אני מאמין שיהיה טוב ^^
וואו חפרתי וממש לא טובה
סורי><
דני 3>
עכשיו 17:13 וכבר סיימתי להתבכיין טוב
לי יותר ואני חושב שאני אבוא למטבחון בראש פתוח מקסימום אני אפרוש ואסע הביתה
וגמרנו ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
