...והבלוגרית הזאת היא אני.

אני חושבת שכשאני אבין מה אתה עושה לי יותר, טוב או רע, אז הכל יתבהר לי.

זו לפחות המחשבה שקמתי איתה הבוקר. אתה יודע שאני כבר הרבה זמן ממש לא סגורה בקשר אלייך. זו תמיד מרגישה לי כמו איזו הזדמנות לאהבה ממש גדולה ומדהימה, שדחוסה בתוך איזו קופסת קרטון מעוכה ומודבקת במסקנטייפ. פה ושם יש איזה חור, משהו מבליח, אני מרגישה את זה וממשיכה ויודעת שזה שם, בקופסה, אבל רוב הזמן זה ממש שם מולי- אבל אין לי מספריים.

הכל התחיל כל כך נפלא ומדהים, ומשהו טיפה נפגם איפושהו. אחרי חודש החלטתי לתת לך תנאי לחודשיים. בזמנו תהיתי מה אני מרגישה כלפייך בכלל, ולא היה לי שום מושג בכלל מה עובר לך בראש, מה קורה אצלך בלב. לפני שבוע אמרת לי שאתה אוהב אותי, בדרך הכי עקומה שיכלת לעשות את זה. אתמול גם החזרתי לך בדרך עקומה לא פחות, כי הרי זה מה שקבעת, שנהיה עקומים, במקום לעזור לשנינו להתיישר. אני לא בטוחה לחלוטין שזה מה שאני מרגישה, אפילו שזה מה שגרמתי לך להבין, וזאת רק בגלל שאתה כן עושה לי רע.

בשבוע שעבר החלטתי שאתה פרויקט. יהיה קשה איתך, אתה מאוד סגור ומתחבא מאחורי כל המחסומים האלה שלך ומאחורי מה שאתה מציג לעולם, כדי להסתיר את מה שאתה בפנים, שזה מה שהתאהבתי בו בעצם. לא בכל הסרקסטיות והשטויות שאתה מציג לעולם, אלא במה שאתה משתמש בהם להסתיר. אני חושבת שאני כמוך בקטע הזה, רואה מה יש לאנשים בפנים מעבר למה שהם מציגים בחוץ. החלטתי שאתה פרויקט, ואני אשקיע ואוציא אותך מקופסת הקרטון הזאת, כדי לקבל ממך את כל הדברים היפים שמוחבאים בפנים. אני לא יודעת אם אתה באמת שווה את זה, אין לי איך, בינתיים אני רוצה לראות איך ילך לי.

לפעמים אתה עושה לי ממש טוב. הרבה פעמים אתה גם עושה לי ממש רע. לפעמים אני באמת צריכה שתבין אותי, שתשקיע בי, שפאקינג תראה לי אהבה. שתהיה שם בשבילי, או לפחות שתראה אותי מדי פעם. כי אני לא חברה טלפונית ולא חברה של פעם בשבוע בשישי בערב (ואתה אפילו לא יכול להאשים את הצבא בזה, יש לי יציאות מצוינות), ולפעמים אולי תצטרך להקריב טיפה כדי לראות אותי. לפעמים כשאתה רואה שאני במצב רוח זוועתי, אתה צריך לבוא אלי, לראות איך אני, ולפעמים רק חיבוק קטן יעזור לי להתעודד. לא להכריח אותי לצאת ולא לעצבן אותי יותר, לא לגרום לי להרגיש לא נעים ליד חברים שלי, לא לעשות את המצב שלי יותר גרוע. שקצת תעלה לי את הביטחון העצמי, באמת שרק קצת, במקום להוריד אותו. אמרתי לך שאם אין לך זמן לחברה אז לא צריך בכוח, וסתרת את הטענה הזאת. אז אם כן- אז כן, ועד הסוף.

אני צריכה להרגיש חופשייה איתך. זה לא בסדר שאני לא יכולה לבכות לידך, שאני לא רוצה שתראה אותי חלשה. אני לא יכולה להיות פתוחה לחלוטין איתך, שאני מאמינה שזה אחד העקרונות הבסיסיים ביותר לזוגיות, וזה ממש לא בגללי- זה רק בגלל שאתה לא פתוח איתי. שאתה מסתתר ממני. אמרת שייקח לך הרבה זמן להיפתח אלי, שזה פשוט מי שאתה. זה לא פשוט לי בכלל להתמודד עם זה, אני צריכה לדעת תמידית מה בן הזוג שלי מרגיש כלפיי, שהוא באמת משקיע בי, שהוא לא לוקח אותי כמובן מאליו, כדי שאדע שאני לא חיה בשקר כשאני בזוגיות איתו (כמו כל כך הרבה זוגות שאני רואה סביבי). אתה אומר ששנינו קשים, וזה באמת בעייתי. אני יודעת שאני קשה, צריך להשקיע בי הרבה, להתמודד עם כל השיגעונות שלי, ממש להיזהר לא לפגוע ברגשות שלי, לנסות להבין אותי, לאהוב אותי המון- אבל בסוף הכל שווה את זה, ואם אתה מגיע אליי ושורד הכל, אתה זוכה ממני לאהבה מדהימה. את זה אתה יכול לשאול את האקס שלי J. אתה גם קשה, כזה סגור ומסוגר, רגע אחד אתה מתנהג כמו ילד מעצבן בן 3, רגע אחר כמו איזה איש משעמם בן 40, וממש קשה להגיע אליך. כבר קרה שהעברתי איתך ערב שלם והרגשתי כאילו לא ראיתי אותך בכלל. בגלל זה אתה לא בטוח אם זה יעבוד בינינו, שני אנשים קשים.

אני לא יודעת בדיוק למה קשה לך להיפתח אלי, למה כל כך נדירות הן הפעמים שאני באמת רואה חלק ממך, ומרגישה את האהבה שלך, אבל יש לי סברות. אתה איפושהו קצת מזכיר לי את המצב שלי לפני שהייתי עם האקס שלי, לפני שנים בעצם. הייתי מאוד פגועה, בנים מאוד פגעו בי, שברו לי את הלב, מעכו אותי, וכבר לא האמנתי בכלל באהבה. ואז הוא בא, אותו אקס מיתולוגי, ולאט לאט ריפא אותי. לאט לאט הראה לי שעליו כן אפשר לסמוך, שאליו אני יכולה להיפתח, שאיתו אני יכולה ליפול- ולהתאהב. לקח לי זמן, אבל כן סמכתי עליו בסוף, והרגשתי בטוחה איתו לחלוטין. אולי אתה במצב דומה לזה שהייתי בו אז. נפגעת, נסגרת, וקשה לך. ואולי אני יכולה לגרום לך לסמוך עלי, כי באמת שבחיים לא אפגע בך ולא אשבור לך את הלב, אני פשוט לא כזאת מין בחורה. אולי אני יכולה "לתקן אותך", ואולי אני מבזבזת את הזמן שלי. בכל מקרה הצבתי לעצמי תנאי של חודשיים, ואני צריכה לראות מה יהיה המצב שלנו אז. אני אצטרך לראות כמה אני כבר מכירה אותך אז, ומה באמת אתה עושה לי יותר, רע או טוב. אני רואה את קופסת הקרטון הזאת, אני מנערת אותה לשמוע מה יש בפנים וזה נשמע כמו חתיכת אהבה. חודשיים.. זה זמן טוב לסוג של סיכום ביניים, לראות מה היה ולהבין מה יהיה.

אני חושבת שאני כן אוהבת אותך, מאמי שלי, אפילו שעד שלא תגיד לי את זה בלי רמזים ושטויות אני לא אוכל להגיד לך את זה ככה. עד שאני לא אבין מי אתה באמת אני לא אוכל להרגיש את זה בשלמות. אתה שונה מכל אחד שהייתי איתו בעבר, ויש בזה משהו מעניין וגם משהו קשה. אם תשבור לי את הלב אני אהרוג אותך. אל תעשה לי רע, תעשה לי טוב, תבין אותי, תראה לי את האהבה הזו שיש בך, תשקיע כדי להשיג אותי- ואני מבטיחה לך משהו מדהים. תראה לי שצדקתי כשפגשתי אותך לראשונה, לרגע, מזמן, והיה נדמה לי שיש שם המון פוטנציאל, שזכרתי גם חודשים אחר כך. חבל לי לוותר, אל תגרום לי לעשות את זה.