...והבלוגרית הזאת היא אני.

אני אטוס.

עוד יבוא הבוקר שאתעורר, ונוף זר ומוזר יישקף מחלוני.

עוד אכיר את כל האנשים האלה, מעולמות תרבותיים כל כך רחוקים.

עוד אטוס במטוסים ואסע ברכבים כל כך הרבה שיימאס לי.

עוד אחזה בנופים עוצרי נשימה וחיות יוצאות מגדר הרגיל.

מה שאחליט, אם זה יהיה כוס תה עם נוף למגדל אייפל, פסטה באיטליה, ראסטה בג'מייקה או נסיעת מזחלת בגרינלנד- אני אהיה שם, אני אעשה את זה.

בימינו אני יושבת בין 4 קירות ותקרה, נושמת אוויר ממוחזר מהמזגן, וחולמת על מה שמעבר לאוקיינוס. חיה חיים טובים, יש לציין, לא מתלוננת- אבל חיים עם מטרה. לחסוך. לחסוך הרבה. כי יש הרבה לאן לנסוע, וזה לא חינם.

בערב, בבית, יושבת וקוראת מאמרים. מתכננת את המסע. חמישי בערב, יושבת עד מאוחר וקוראת על איזה זוג אמריקאי שהטיפים שלו יעזרו לי. על איזה איים רחוקים שרוב בני האדם לא יודעים שקיימים.

אני אחסוך המון. אני אתכנן הרבה. ואז...

אני אטוס.