...והבלוגרית הזאת היא אני.

המוזיקה שאני שומעת היא הפסקול של החיים שלי, אני צריכה מוזיקה מתאימה למצב הרוח ולמה שקורה איתי. בהתאם לכך חיפשתי לאחרונה שירים רומנטיים קיטשיים ודביקים שיתאימו למצב שלי, והופתעתי לראות עד כמה הפלייליסט שלי שיקף את המצב המעצבן שהייתי בו עד לאחרונה. הרבה שירי רוק עצבני או דכאוני, על נושאים כמו אהבה נכזבת וחראיותו של העולם, שהתאימו לי בהחלט. הגיע הזמן לקצת שינוי.

2006 התחילה לה באופטימיות. עם הקראש שהיה סיימתי לגמרי, אימצתי גישה חדשה של חופשיות וצעירות וכייפיות ולעשות מה שאני רוצה עם מי שאני רוצה (ורק אם אני רוצה), והפסקתי לחפש לי בויפרנד. באופן טבעי, כך הגעתי למצב שבו יש לי בויפרנד. אני כבר לא מדוכאת, אני מרוצה וכיף לי באמת. הוא מצא חן בעיניי קודם, התחלתי לדבר איתו וככה הכל נהיה, וגם הוא רוצה אותי, זה דו צדדי סופסוף. היו לי כל כך הרבה סיפורים חד צדדיים, הפעם זה לא ככה. וזהו, אין לי עוד מה לומר, אני אופטימית השנה. רק שיהיה טוב. רק שלא יישבור לי את הלב.

אוהבת את כולכם,

p.b.f.