...והבלוגרית הזאת היא אני.

ביקשתי ממנו היום שלא ישבור לי את הלב. הוא היה קצת מופתע מאיך שזה בא לי פתאום, אבל הבטיח שלא ישבור. הוא ביקש שגם אני לא אשבור את הלב שלו, ואמרתי שאני לא שוברת לבבות לאנשים, אני לא חושבת שאי פעם עשיתי זאת.

זה לא בא לי סתם כך פתאום. שברו לי כבר את הלב. שברו לי כבר את הלב וזה כאב. מכל השברים יש לי טראומה אחת עיקרית. היה איזה אחד שחשבתי שמצאתי חן בעיניו, שפיתחתי לי ציפיות למשהו רומנטי איתו בגלל השטויות שהוא אמר לי כשהוא בעצם היה חרא מזדיין שימות אמן שסתם ניסה להשכיב אותי (ממש לא בהצלחה, כמובן). כשגיליתי כל כך בבהירות מי הוא באמת, נפגעתי, נשברתי. אני זוכרת את זה בבירור עד היום, והאמת היא שגם שונאת אותו עד היום, למרות שלא ראיתי אותו מאז וכבר עבר המון זמן. הסיפור הקטן ההוא עשה לי מין טראומה שכזאת, ועכשיו כשעוד בן מראה לי סימני חיבה פתאום אני נהיית פרנואידית, אפילו שאני והבויפרנד ביחד כבר 3 שבועות מלאי התרחשויות ואת ההוא הכרתי משהו כמו יומיים.

התחלתי לעשות בירורים. לבדוק אותו כל הזמן, לנסות לבדוק האם יש משהו מעבר לחזות המקסימה כל כך שלו, האם מתחת לה מסתתר משהו נוראי. עד עכשיו כל הסימנים הראו שהוא אמיתי איתי כמו שאני אמיתית איתו- ואני אמיתית איתו לגמרי, אני כנה ואני עצמי, ככה החלטתי לפעול כשניסיתי להשיג אותו וככה אני ממשיכה גם כשהוא שלי, כי אני לא אוהבת את כל המשחקים האלה שביחסים. בכל זאת הרגשתי את הפחד הזה, תהיתי למה לו בכלל לרצות אותי ודווקא אותי, אתם יודעים, כל השטויות האלה של חוסר בטחון עצמי. לא מצאתי מניע נסתר מאחורי פעולותיו. פשוט קשה לי לקבל את העובדה הכל כך לא שגרתית הזאת, שאני מחבבת בן והוא מחבב אותי חזרה ואנחנו נהנים יחד וכל זה. זה לא משהו שקורה לי בדרך כלל, אבל נראה לי שהגיע הזמן שזה יתחיל להיות דבר שגרתי אצלי, במיוחד איתו כי הוא זה שאני רוצה, הוא ורק הוא.

אמרתי שעשיתי בירורים. החברים שלו הם בנים טיפוסיים, פלוס כמה מטאליסטיים. החברות שלי חושבות עליו רק חיובי. אני כמובן שחושבת עליו רק חיובי. פגשתי אחת מהכיתה שלו לא מזמן, והיא אמרה לי (בלי לדעת שאני והוא ביחד) שהוא דיי יצור. הוא (שכמובן לא יודע מה היא אמרה לי) אומר מצידו שהיא בחורה שקטה שהוא בקושי מדבר איתה בכלל. מה שהיא אמרה דווקא בידר אותי, וגם לא ממש הייתה לזה משמעות בעיניי, הרי בלי שום ספק אני יכולה למצוא לפחות 10 מהשכבה שלי שיטענו שאני יצורה לחלוטין. אני פוחדת לתת לעצמי להתחיל להתאהב באמת כדי שלא אפגע, אבל אולי אני צריכה להפסיק עם זה. אחרי הכל, הוא הבטיח לי שהוא לא ישבור לי את הלב.