שוב אני מוצאת את עצמי מובטלת מעבודה, אחרי הרבה זמן שעבדתי במרץ- ארבעה חודשים ושבוע ליתר דיוק, שלפי החישובים שלי זה הזמן הארוך ביותר ששרדתי בעבודה אחת. עברתי הרבה עבודות, ביניהן כמה מזדמנות ביותר כמו למשל מלצרות במקומות שונים (כי מי לא ממלצר\ת בשלב כלשהו...), וכמה מעט יותר ארוכות: בורגרייה אחת שהרגה לי את הנשמה, חנות ספרים משומשים מגניבה-משהו, פיצרייה תמוהה, ומייד לאחריה העבודה הזו- בטלמרקטינג. ולא סתם טלמרקטינג- הטלמרקטינג הכי איכותי שיכולתי למצוא.
התחלטי לעבוד באופן רציני מסיבה שהייתה ברורה לי מאוד: כדי לקנות לי מערכת תופים שקסית. עבדתי קשה, גייסתי כסף, והגעתי למטרתי. השאיפה הזו הושלמה לפני משהו כמו שלושה חודשים, אך המשכתי לעבוד, כסף, אתם יודעים. בעבודה הזו סופסוף הרווחתי כסף טוב, וזו הייתה עבודה נוחה בהחלט- משרדית, מאורגנת, עם תלושי משכורת בזמן וקפה\תה\שוקו במקום. עבדתי באופן מסודר שלוש פעמים בשבוע (ובהמשך רק פעמיים), בשעות קבועות ובעבודה שהייתה הרבה פעמים מתסכלת ("תקנו כבר, דמט, תקנו כבר!"), אבל עבדתי סוף סוף למעמן מטרה שהסכמתי איתה, לא הייתי חלק מאימפריית רצח בעלי חיים שטנית כמו בעבר, מכרתי מנויים לתיאטרון. עבודה, אגב, שבערך כל תיכוניסטיי ירושלים עברו בה.
ההתחלה שם הייתה קשה, לקח לי זמן באמת להתחיל למכור ולהבטיח את מקומי, אבל בהמשך הייתה לי תקופה טובה מבחינת העבודה, בדיוק כשהייתה לי תקופה רעה-משהו בחיים האישיים (זוכרים את הקראש ההוא שדפקתי לעצמי את השכל בגללו? אני כבר לא כל כך זוכרת, לא ממש...). כשהחיים השתפרו להם במפתיע בחודש האחרון התפקוד בעבודה דיי ירד, כי אי אפשר להצליח בכל התחומים, ובמקביל גם נשחקתי בעצמי- הרגשתי תחושת מיצוי של העבודה הזו, כבר השתעממתי ממנה, התאמצתי כל פעם להעביר את הזמן איכשהו עד שתיגמר כבר המשמרת, ומעל הכל- כבר לא הייתי צריכה כסף כמו פעם. אין לי מול העיניים מטרת על כמו שהייתה לי קודם, המשכתי לעבוד כי כסף זה נחמד, וכי מה כבר יש לי לעשות. זה לא סתם שהמכירות שלי ירדו לאחרונה, עכשיו זו תקופה קשה מבחינת העבודה והמכירות של כולם ירדו, ובתזמון מושלם בשבילי המחלקה שלנו יצאה ביום שלישי הזה (כבכל פברואר כל שנה) לפגרה עד מאי.
אתם לא יודעים עד כמה אני מרוצה להיות מובטלת עכשיו. בשבועות האחרונים בקושי היה לי זמן לנשום, בקושי הייתי בבית, בקושי ישנתי, וכל זאת מהסיבה הפשוטה שהשגתי חיים. אני! באמת! זה הוביל בין השאר לתוצאה המעציבה של אי עדכון הבלוג הזה לתקופה נרחבת למדיי, לשם שינוי לא בגלל שלא קרו דברים (וכאן המקום להתנצל בפני קוראיי... אלה שעוד נשארו), ולהזנחה של תחומים אחרים בחיים שלי (כמו הלימודים למשל), אבל עכשיו יהיה לי הרבה יותר זמן חופשי. לפני חודשיים הייתי ודאי דואגת שאשתעמם בלי עבודה שתעסיק אותי משהו כמו שני ערבים בשבוע, אבל עכשיו זה לא מדאיג אותי. יש לי את כל העיסוקים השונים שלי להתעסק בהם, יש לי בויפרנד נפלא שאני אוהבת ורואה הרבה, שאולי אני חוששת לפעמים שהקשר שלי איתו מתקדם מהר מדי כי אנחנו סך הכל רק חודש ושבוע נהדרים יחד וזה מרגיש כמו קשר הרבה יותר עמוק מזה ואני לא רוצה שמה שבא מהר ילך מהר וכל כך טוב לי איתו, ועכשיו שעבודתי נגמרה, ונגמרה ברוח טובה, אולי יהיה לי סופסוף קצת זמן חופשי להשקיע בתחומים מוזנחים, ולהשקיע בדברים בי שלא ממש השקעתי בהם לאחרונה.
ומקסימום, אם ישעמם לי מדי אני תמיד אוכל לעשות פסיכומטרי. או ללמוד נהיגה. או להתחיל לגדל בגוניות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
