...והבלוגרית הזאת היא אני.

בגרות בתיאטרון שבוע הבא, פייה לחוצה לאללה. משקיעה בזה הרבה זמן. במקביל מתחילות החזרות התכופות למסיבת הסיום, שאני מקווה שיהיו פחות מלחיצות ונוראיות מתיאטרון, שיהיה גם כיף. היה קצת צה"ל לאחרונה, זימון למבחנים ההמוניים לאשכול דוברות ומידע (גל"צ, עיתון צה"ל, דובר צה"ל, כל זה) שהיה ביום חמישי והשלב הבא במיונים שהיה היום, שבעקבותיהם כנראה לעולם לא אספר לעולם שהכניסה לירושלים עמוסה מגינות סחרוב ושמישהו גם תיזמן שם משהו, למרות שהקול שלי דווקא דיי רדיופוני, אפילו שעוד יש לי סיכוי להפיק בגל"צ או לערוך או להיות כתבת או משהו. יש קצת ביצפר פה ושם, אבל לא הרבה. יש אהבה, זה לא חדש, אהבה שנסעה וחזרה, וכשהוא לא היה פה נזכרתי לרגע מה היה לפניו והחלטתי לבנות קצת יותר את החיים שלי שמסביב. כשתיאטרון ייגמר אנשום קצת. קצת שכחתי את התופים, אני משערת שזה קשור לזה ששכחתי את המתופף, אבל עכשיו אחזור לזה, כך החלטתי (לתופים, למתופף אני לא הולכת לחזור). חיים, אתם יודעים, ואני דיי מאושרת.

בקצרה, כי שוב נטחן לי השכל. שכל טחון. לא ישנה הרבה, לפעמים חושבת המון, שבוע שעבר היה קצת דכאוני אבל גם מלא תובנות, ואני הולכת לסיים את פברואר עם 2 פוסטים, בקושי. אחח, מצב קשה. אני חושבת שאוסיף בזאת לרשימת הדברים שעליי להשקיע בהם בחודש מרץ את הבלוג הזה, כי אני אוהבת פה.

זהו. הולכת לישון. אשקיע פה, בקרוב, אשקיע.