...והבלוגרית הזאת היא אני.

אהוב שלי,

אני יושבת כאן וכותבת לך אחרי שכבר נמאס לי לריב ולהעלות שוב ושוב את אותו הנושא שמפריע לי כל הזמן וששום דבר לא משתפר בו. אני עייפה אבל אני לא מצליחה להירדם מרוב מחשבות שמטרידות אותי, אפילו שאני יודעת שעוד מעט יעלה הבוקר, יתחילו לקדוח שוב בבניין שלי ואני לא אוכל לישון, אני לא נרדמת כי שוב יצאת לבלות איתה, אפילו שאתה יודע עד כמה זה פוגע בי. אמרת לי להתקרב אלייך- ואתה רק מרחיק אותי ממך.

נראה שהיא נמצאת בכל מקום, תמיד מסביבנו, תמיד מסביבך. בפעם הראשונה שראיתי אותה, אחרי שחמישה חודשים כמעט רק שמעתי עליה מעט פרטי מידע עבשים ממך, קיבלתי את זה. כשהיא צצה שוב אחרי כמה ימים כבר התחלתי לתהות מה נסגר. פתאום היא צצה ביומולדת של חברה שלי. שבועיים אחרי זה לא שמעתי ממנה, כבר חשבתי שנפטרנו ממנה, כשפתאום אתה מספר לי שאחרי הבגרות בביולוגיה, כשאני ישבתי בבית כמו מטומטמת והקלדתי את עבודת החקר הארורה במדעי החברה, הלכת לשתות לא רק עם חבר שלך כמו שאמרת בהתחלה- אלא גם איתה. והיום, תוך יומיים, אתה שוב יוצא איתה לעיר- אני כמובן לא שם, אני בבית, מלאה ומתה מעייפות, לא מפריעה לשניכם.

אני אומרת לך עד כמה ההתנהגות שלך פוגעת בי שוב ושוב ולא נראה שאיכפת לך במיוחד, אתה רק ממשיך במה שאתה עושה, רק מתקרב אליה יותר. הבעיה הדפוקה הזאת מתמשכת כבר יותר מדי זמן ולי כבר אין מושג איך לצאת מזה. אמרתי לך שלא אשתף אותך יותר במה שיש לי נגדה כי נראה שכמה שאנחנו מתווכחים על זה וכמה שזה מפריע לי שום דבר לא משתנה ואין בכל המריבות האלו טעם, אבל אני לא מסוגלת לשתוק. אמרתי לך שכתבתי לך 7 הודעות אתמול ולא שלחתי, רק שמרתי, כמובן שהן היו עליה- אבל לא ראיתי סיבה לשלוח אותן. לא נראה לי שאתן לך את המכתב הזה בכלל, זה לא יעזור. אהובי, למה אתה נותן לי לסבול כל כך בגללך?

אולי הקשר שלכם לא היה עד כדי כך משמעותי בשבילך, אבל היא לנצח תישאר הבחורה היחידה שיכלת לקרוא לה "החברה שלי" לפניי. אולי בחרת בי על פניה, אבל היא לא יודעת בכלל שרצית אותי כשהיית איתה. אולי אתה אומר שפגעת בה מספיק אבל היא הרי בכלל לא יודעת מכלום, מצידה היה לכם קשר מגניב ומאוד משמעותי מבחינתה. אני לא מבינה למה אתה כל כך מתעקש להתקרב אליה, ולא, אני לא קונה את הבולשיט על זה שהיא מצחיקה. היא לא מצחיקה, היא דיי מטומטמת- ואני לא אומרת את זה רק בגלל שאני לא סובלת אותה. אז למה באמת כל כך חשוב לך להיות "ידיד" שלה שאתה מוכן לפגוע ככה בקשר שלנו בשבילה? אתה רוצה "לכפר" על מה שהיה ביניכם? יש לך מחסור כה תהומי בחברים מאז שחבר שלך התגייס, שאתה חייב לצרף אותה לרשימת הקרובים אלייך? או שעוד יש לך משהו כלפיה? תסביר לי, כי אני באמת שלא מבינה.

יום אחד כשהיית כאן בשכונה ועוד היית בעדי אמרת שתתרחק ממנה, אמרת אפילו שתשים אותה באיגנור באייסיקיו ותמחק את המספר שלה (שכמובן שמופיע מסיבה אלפביתית בדיוק לפני השם שלי) מהפלאפון שלך, דברים שאפילו לא ביקשתי ולא חשבתי עליהם. אמרת מה שאמרת, אבל נראה שפעלת בצורה ההפוכה. אם בהתחלה היית מספר לי שאתה מרגיש שאתם כמו שני ידידים שהתרחקו וכבר אין להם על מה לדבר, לאחרונה אתה מדבר עליה כמו על ידידה מן המניין, אחת מהחבר'ה הקרובים שלך. אתה יוצא איתה כשאתה יוצא עם חברים שלך, החברים הכי טובים שלך כבר ידידים טובים שלה, אנשים ראו תמונה שלה מככבת בפלאפון שלך שבקושי היו בו תמונות שלי, היא כל כך בחבורה שלכם, מגיבה בבלוג של חבר אחד ונמרחת על השני, כשאיתי אתה כבר בקושי סוציאלי.

אני כל כך אוהבת אותך נפלא שלי, אהובי, אתה כל הזמן בראש שלי ואתה ממלא את הלב שלי בחום. חמשת החודשים האחרונים שעברו עליי היו כל כך נהדרים בזכותך, אני מרגישה אלייך כל כך הרבה אפילו שאנחנו אנשים כל כך שונים. בגלל זה כל כך כואב לי לחזור ממך הביתה מאוהבת כולי, אחרי שבכלל לא חשבתי עליה לרגע, ולשמוע שאתה שוב שם איתה, מתקרב אליה. אתה לא יכול להכניס אותי לכזה מצב מאוהב, לשיר לי את השיר שלי ולהמיס אותי ולומר לי מילות אהבה ולגעת בי, ואחר כך ללכת עם מישהי אחרת. זה גורם לי להרגיש סתמית, זה גורם לי להרגיש זנותית, זה גורם לי להרגיש שאני כאן כדי לספק לך צרכים, על מנת שאחר כך תוכל ללכת ולהיות איתה. אולי מה שאני מרגישה לא מוצדק אבל זה מה שאני מרגישה, ואין לך מה לעשות נגד מה שאני מרגישה. אני לא מבינה למה אם אני אוהבת אותך ואתה אוהב אותי, אתה חייב לסבך הכל ולעצבן שוב ושוב.

אני אציין שוב מה שכבר אמרתי לך לא פעם- אני באמת שסומכת עלייך. באמת, שלא תטעה, אני לא חושבת שתלך ותבגוד בי איתה מאחורי הגב שלי כי אתה לא עושה דברים כאלה. אבל ההתקיימות שלה סביבך וההתקרבות שלה אלייך כן מפריעה לי, מאוד מפריעה. אני לא נוהגת להביע הרבה קנאה כלפי בנות אחרות ומצידי שיהיו לך מיליון ידידות (הרי גם לי יש ידידים טובים), שתהיה מוקף בבנות יפות- אני לא אדאג כי אני מאמינה בך ויודעת שלא תשבור לי את הלב סתם כך. אבל היא לא סתם עוד בת, היא בת שהיית איתה, היא בת שגם נמשכת אליה בחזרה, היא הרי השיגה אותך כבר פעם אחת אז אין סיבה שהיא לא תחשוב שיש לה סיכוי שוב, ואני רואה איך היא מסתכלת עלייך. אי אפשר להיות ידיד עם מישהי שעוד רוצה אותך, מישהי שהיית שלה.

אני אישית לא יודעת בכלל איך היה ביניכם משהו, לא איכפת לי מה אתה אומר על נפלאות האופי שלה, בעיני היא עדיין ילדה מכוערת בלי שמץ חוש אופנה עם קול ממש מעצבן ואופי של אהבלה, הרבה יותר ילדותית ממה שאתה אומר שאני וגם דיי דבילית. אני לא אומרת את כל זה בגלל שהיא האקסית שלך, אני באמת מאמינה שגם אם הייתי פוגשת אותה בלי קשר אלייך לא הייתי מתה עליה בכלל. יצא לי להסתכל על שניכם ולנסות לדמיין אתכם כזוג וזה לא הלך לי. אני רק חושבת לעצמי שאם זה הטעם שלך בבנות- מה זה אומר עליי?

וול, לפחות עכשיו  היא גילתה (איכשהו...) שאני שונאת אותה. חוסך לי את ההתלבטות איך לרמוז לה את זה בעצמי.

אתה מצידך לא מבין בכלל מה כל כך מפריע לי, אתה ממשיך להתנהג בדפיקות הזאת שלך. אתמול לא הצלחתי ללמוד למתכונת בסוציולוגיה כי הייתי נסערת מכיוון שנגמרו שני שבועות ההיעלמות המבורכים שלה, הלכתי להירגע על התופים והרגשתי שאני כמעט שוברת את המערכת מרוב עצבים. עכשיו אני שוב מוטרדת ולא יכולה לישון, כמו שהייתי מוטרדת אתמול, כמו שהייתי מוטרדת לפני שבועיים, ואני מרגישה שהמצב רק מחמיר בלי שאני אוכל לעשות משהו בנידון. אני לא יודעת אם אתה מבין בכלל מה אני מרגישה, אני לא יודעת אם אתה קולט כמה כואב לי רק לשמוע אותך אומר את השם שלה, וכמה כואב לי שאתה לא מנסה להבין אותי.

בינתיים השמש כבר זרחה מזמן ואני עוד כאן. שלחת לי הודעת "בוקר טוב" מוקדמת בשש, לא ידעת שבכלל לא ישנתי. שפכתי על הדף שעליו אני כותבת עכשיו המון דברים שעברו לי בראש ואולי חלק מהם גם אמרתי לך בשלב מסוים. אני לא יודעת מה תבחר לעשות בהמשך, אבל הדבר היחידי שאני רוצה זה שתהיה שלי. תסתובב עם כמה חברים שתרצה אבל בבקשה, שבסופו של יום נשמתך תהיה איתי כמו שנשמתי איתך. כתבתי לך את המכתב הזה מתוך הכאב שלי ואני מקווה שאם אתן לך אותו הוא יגרום לך לחשוב מעט, או משהו. וגם אם לא אתן לך אותו, אני כל כך מקווה שמשהו ישתנה, אני כל כך מקווה שתהיה איתי.

שלך, באהבה גדולה מכל הלב והנשמה,

אני.