היי.
...זוכרים אותי?
אני כאן. קיימת. כלומר, לא כאן, ספיציפית, יותר בצבא מאשר כאן, אבל היום אני כאן. באופן באמת יוצא דופן. אני חולה וכאלה, או משהו בסגנון. כבר שבוע כמעט בבית.
ותוהה.
תוהה מי אני עכשיו. איבדתי את רוב מה שהיה לי פעם, אספקטים של האישיות שלי שנראו לי בסיסיים נעלמו כי כבר אין לי זמן, כי השתניתי ולא לטובה. בצבא אני בכלל לא דומה לעצמי הרגילה, אני יבשה, שקטה, משעממת כי משועממת, במסגרת ההיא שאני כ"כ לא אוהבת ומקווה שלא יהיה כמו בה כשיגמר הקורס. ממש עוד מעט נגמר הקורס. עכשיו חזרתי הביתה, יש לי סופסוף זמן להזכר מי אני ולעשות כל מה שפעם אהבתי, ואני רק תוהה. תוהה מי אני, מי הייתי לפחות כשעוד היו לי חיים, ומה לעשות עם עצמי. יושבת בבית, בוהה קצת בטלוויזיה, מסדרת דברים שוב ושוב, חושבת על כל הפעמים שאמרתי שאם רק היה לי זמן חופשי אז הייתי...
לא זוכרת. לא זוכרת מי הייתי בכלל. זוכרת שהיו לי צרות. זוכרת שראיתי אנשים! כן כן, אנשים! בזה אני בטוחה. עכשיו אני בבית רק עם אמא. אתמול יצאתי, חולה ככל שאני, זה היה נחמד. מחר אני חוזרת. ומה לעשות היום? ומה לעשות ברגילה הבאה עליי לטובה עוד מעט? רציתי לעשות משהו מיוחד! בחיי, אני כבר לא ממש יודעת מה אני רוצה.
קראתי קצת אחורה כאן בבלוג. להיזכר קצת מי הייתי. בחיי, מזמן לא עידכנתי, הסופ"שים כל כך קצרים ואין זמן לכלום. הזנחתי עוד הרבה דברים אחרים, תחביבים שלמים נעלמו לי. אני רוצה לתופף אבל זה נראה איכשהו מוזר, כבר מזמן לא עשיתי את זה כמו שצריך, רק ממש בקטנה. אז כשפתאום זורקים עלי שבוע חופשי אני לא יודעת מה לעשות.
(וחוץ מזה, מה זו הפרסומת המגעילה הזו שיש לי באמצע הבלוג?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
