...והבלוגרית הזאת היא אני.

נמאס לי. לא טוב לי, אף פעם לא טוב לי. אני לא מרוצה, בשום מקום.

לא בבית, לא בצבא, בשום דבר.

רע לי כל כך עכשיו. ועוד שעה וקצת יש לי יומולדת.

רע לי, אני רוצה ללכת מכאן, להפסיק הכל. אבל אני לא יכולה, כי אני בצבא, כי יש לי חיים שאני מחויבת אליהם.

אז עשיתי צעד פנימי קיצוני, שעודד אותי קצת אבל לא שינה את החיים שלי.

ואני עושה גם צעד חיצוני לא שגרתי, שיעשה לי הרבה בעיות בצבא, שיפתור דברים אבל עדיין יהיה לי נוראי.

ועכשיו אני בבית, ותוהה מה לעזאזל לעשות עם עצמי. ואיך הגעתי למצב הזה, שבורה, בלי שום דבר טוב מסביבי.

אני רוצה חברה אנושית. אני רוצה לא להיות ככה. אני רוצה חיים אמיתיים וטובים, ולא את החרא הזה.

אני צריכה שינוי דרסטי, שאין לי שום סיכוי להשיג. אני רוצה לשכוח מהכל לערוק ולסוע למדינה שאין לה הסכם הסגרה עם ישראל. להתחיל חיים חדשים.

אני לא מאמינה שהגעתי למצב כזה, שוכבת על הרצפה הקרה של הסלון, בוהה בתקרה בייאוש תהומי, משקרת לחברים שלי, ורק רוצה שהכל יפסק. שיקרה איזה נס ויהיה לי טוב שוב, או שיהיה לי שינוי ואתחיל מחדש, בטוב.

אני רוצה שהכל יגמר כבר.

יומולדת שמח עוד שעה לי.