Meanwhile, In The Middle Of Nowhere

היא התיישבה במיטה בסערה, מתעוררת מסיוט מבעית, כשמשהו פגע לה בראש וקטע את המחשבות שהבזיקו בראשה. המדליות מהתקופה בה הייתה בחוג הג'ודו כמו הטיחו אותה חזרה לעבר רגעים מהעבר. היא שבה והביטה בעגמומיות בחדר מסביבה, בוחנת אותו בעיניים חדשות. החדר עמד מלכת, כמו קפא בזמן כפי שקפאו העצים בחוץ ברוח הקרה.

הקיר עוד היה צבוע בציורים יפים שפעם היו מיועדים לאחותה בכלל, עוד לפני שקיבלה את החדר לעצמה. היא נזכרה איך כשהעבירה את כל הבובות שלה למיטה החדשה, שהייתה, כמובן, צמודה לקיר הזה ממש, אמא שאלה אם היא רוצה לצבוע אותו מחדש. אז זה לא היה בא בחשבון, לא היה מתקבל על הדעת. היא חשבה, עד כמה שהיא ואחותה הגדולה היו בכאסח, תמיד היה בה חלק קטן איפהשהו במוח שהעריץ אותה.

משב רוח קריר נכנס מהחלון והיא נרעדה. היא התאפקה שלא לרוץ למעלה לתנור האפייה ולהצמיד את ידיה המאובנות לזכוכית השקופה למחצה, שהייתה חמימה, כך שיערה, עוד מארוחת הערב, בדיוק כמו שהייתה עושה כשהייתה ילדה. אותה ילדה שהייתה בג'ודו והעריצה את אחותה כל כך,  עד שלא רצתה למחוק את הדולפינים והצדפות מהקיר.