לבד בעולם-סיפור בהמשכים

בפרק הקודם-
ישבתי לייד אחד הבניינים והתחלתי לבכות.

פרק 5. D:
היה חשוך, וקר . ישבתי שם קופאת מקור עם מכנס קצר וגופיה.
רציתי להכנס לתוך אחד הבניינים אבל הכל היה חשוך מידיי ומפחיד.
"מה את עושה פה?" פתאום שמעתי מישהו צועק.
הרמתי את הראש מהר וראיתי 3 נערים בניי 17 לפחות.
"אני...." לא ידעתי מה לומר. פחדתי שהם יעשו לי משהו.
"טוב היא קפואה בוא נקח אותה." אמר אחד הנערים.
"כן." אמר השני.
"בואי " הוא אמר לי והרים אותי טיפה לעזור לי לעמוד.
לקחתי את התיק שלי והתחלתי ללכת אחרייהם.
אני לא בטוחה מה עבר לי בראש שהלכתי אחריי 3 נערים שאני לא מכירה.
הגענו לבית של אחד מהם. היה רק מזרון על הריצפה ,
נרגילה בצד שמיכה דקה על המיטה מבולגנת
והמון פיצוחים ובקבוקי בירה .
"אני צריכה ללכת" התחלתי לפחד.
"למה המסיבה רק התחילה!!" אמר אחד מהם והחזיק אותי ביד.
לא הצלחתי לזוז כמה שנאבקתי בו. ואז בא הילד השלישי עם זריקה.
"לא תזוזי , זה לא יכאב." הוא אמר וחייך אליי.
"לא!! דיי ! תעזבו אותי! תתרחק מימני !" צרחתי כמה שיכולתי.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שקמתי בבוקר ערומה על המזרון הזה.
התחלתי לבכות חיפשתי את הבגדים שלי.
קמתי בשקט לא להעיר אפחד ולקחתי את הבגדים שלי
התלבשתי מהר וברחתי .
התחלתי לרוץ אבל אז חטפתי כאב ראש נוראי.
כאב לי ביד ומצאתי נקודה כזאת אדומה,
כנראה איפה שהם הזריקו לי את הזריקה.
כאב לי הראש הכל הסתחרר. לא הצלחתי
לזכור מה קרה אתמול בלילה.
ישבתי על המדרכה והחזקתי את הראש.
"הינה היא !!" פתאום שמעתי את הקול של אחד מהנערים.
הכל היה שחור לא ראיתי כלום התחלתי לזחול
על המדרכה בתקווה שאני לא אתקע במשו.
ואז אחד מהנערים תפס לי את הרגל ומשך אותי.
"לא דיי !" צרחתי והתחלתי לבכות.
"הצילו מישו בבקשה!"
"שתקי כבר !" הוא אמר והעלה אותי בכוח חזרה לדירה שלהם.
הכל הסתחרר לי לא הבנתי מה קורה.
הרגשתי מישו עולה עליי ומנסה להוריד לי את הבגדים.
בעטתי בכל מה שזז צרחתי כמו משוגעת.
"תביא עוד קצת מהחומר." אחד מהם אמר.
ידעתי שאם הם יתנו לי את החומר אני בחיים לא אצא מפה.
אני אקום שוב עם סחרחורות רק יותר גרוע.
"לא ! בסדר אני העשה הכל ! בלי הזריקה" צעקתי תוך כדיי שבכיתי.
אחד מהם נשכב עליי והתחיל לנשק אותי בצוואר
המשכתי לבכות.
"ששש... תרגעי.." הוא אמר וליטף אותי.
"אל תגע בי." אמרתי וניסיתי לברוח.
הוא תפס אותי ומשך אותי חזרה אליו והתחיל להפשיט אותי.
הוא נגע בי בכל מקום אפשרי והעביר בי צמרמורת נוראית.
לא הצלחתי לראות אבל כן ראיתי את אחד מהם מתקרב אליי אם זריקה.
"לא בבקשה לא !" אמרתי..
"תרגעי זה רק לטובתך...תאמיני לי , את לא רוצה לזכור מה שאנחנו הולכים
לעשות לך היום. " הוא אמר וחייך אליי.

"אריאל, איפה אתה..." לחשתי , וזה היה הדבר האחרון שזכרתי.