אתם לא מכירים אותי בחיים האמיתיים ולכן אתם לא יודעים על זה (טוב, בעצם רוב הקוראים כאן דוקא מכירים אותי מספיק בחיים האמיתיים כדי לדעת את זה), אבל אם תדברו איתי בשיחת פא"פ יש סיכוי שמשהו יתחיל להציק לכם. לא תייחסו לזה חשיבות בהתחלה, אבל בהמשך אתם עשויים לחשוב שזה אישי.

אז קודם כל - לא, זה לא אישי. אבל למה אני מתכוון? אני מתכוון לכך שכשאני מדבר עם אנשים, ברגע שמגיע התור שלי להגיד משהו אני מסיט את המבט באופן אוטומטי. הציק לכם, נכון? אולי כבר הספקתם להתרגל, אבל ברור ששמתם לב לזה. אני שמתי לב לכך כבר לפני מספר שנים; הספקתי לשכוח את זה ולהזכר בזה עוד כמה פעמים במהלך השנים, אבל אף פעם לא הצלחתי באמת להתגבר על זה. כשהכרחתי את עצמי להביט בפני האדם שמולי במהלך הדיבור, הפכתי לקצר רוח, עפעפתי בתדירות גבוהה, חשבתי בקושי והדיבור עלה לי במאמץ רב. כמו כל עצלן טוב המאמץ הזה לא השתלם לי ושבתי לסורי.

אז למה זה קורה לי? אין לי מושג של ממש. לפני 7 שנים בערך קראתי על שקיעתה של אימפריית האינקה בדרום אמריקה עד לכיבושה הסופי בשנת 1572 עם מותו של הצאצא האחרון למשפחת האינקה (במקור, "אינקה" הוא הכינוי למלך בלבד), טופאק אמארו. הסיפור של הממלכה הענקית הזו שהתקיימה במשך כ-350 שנה בלבד מרתק בפני עצמו, אבל בזמנו קראתי אותו בספר שתיאר את התקופה מנקודת מבטו של צופה רואה ואינו נראה המביט על האירועים כאחד מבני האינקה - מה שהפך את האירועים ההיסטוריים המשמימים לסיפור מרתק של אגדה שגוועה. בכל אופן, באחד הפרקים הוזכר אחד מהנימוסים שנהגו בתרבות האינקה (איך בכלל צריך להטות את זה בשיוך? "התרבות האינקית", "האינקאית", או אולי "האינקנית" על משקל "אמריקנית"?) - האיסור להישיר מבט בפני האדם שאיתו משוחחים. אבא שלי טוען שגם היום, ביפן, הבטה ישירה בפני האדם שאיתו משוחחים נחשבת לחוצפה.

אז מה, נימוס? לא אצלי. כנראה שכן יש לסיפור ההוא משמעות עבורי, כי אחרת לא הייתי זוכר אותו בדיוק (ואני זוכר במדוייק כל פרט בו), אבל ברור לי שאצלי זה לא נובע משיקולים של נימוס או של בושה. עובדה - אני יכול בקלות להישיר מבט כשאני רק מקשיב ולא מדבר בעצמי. יש כאן משהו אחר. כשאני מנסה לדמיין את עצמי עושה את זה, אני מרגיש כאילו אני צריך לחסום את ערוץ תקשורת אחד בזמן שאני מדבר כדי לקלוט את זה שמולי בצורה טובה יותר דרך החושים האחרים (בעצם, בסיטואציה כזו אני קולט את זה שמולי דרך השמיעה בעיקר וגם דרך שפת הגוף שלו; דבר שהיה קשה לי לעשות אם הייתי מתרכז בהבטה ישירה בפניו). לא ברור לי לחלוטין מה זה ולמה זה, אבל גם זה לא מסביר את הכל. לפני שכתבתי את הפוסט הזה, עשיתי ניסוי וצילמתי את עצמי בוידאו. גם שם התופעה חזרה על עצמה. כשדיברתי, לא הבטתי אל עדשת המצלמה והמבט שלי נדד שוב ברגע שבו ניסיתי להסתכל ישירות.

תעלומה. מה דעתכם?

שלכם,

- נרקיס.