יש משהו מוזר בחלק של המוח שאחראי על החלומות. זאת אומרת - כעיקרון מדובר בהרבה מאד דמיון (שזה גם חלק מעניין), אבל יש בחלום גם ערך מוסף, משהו שדמיון לא מספיק בשבילו.

אני מניח שגם אתם חולמים (גם אם נראה לכם שלא). הרגשתם אולי חסרי אונים, חסרי יכולת שליטה על החלום ואפילו לא הצלחתם לרוץ במהירות (או לפחות ככה מספרים). הכי גרוע - ברוב המוחלט של המקרים לא ידעתם שאתם חולמים. אם אתם קוראים, או סתם עוסקים בענייני חלומות, הרי שניסיתם יותר מפעם אחת להחיל את האפקט שנקרא "חלום צלול". יש סיכוי גדול שאפילו הצלחתם, חלק גדול מהאוכלוסיה מדווח על הצלחה.

אצלי זה לא ככה.

אני זוכר לפרטים את רוב החלומות שחלמתי בחיי רגע לפני שהתעוררתי (למה? משום שאף אחד לא מצליח לזכור באופן מודע את החלומות שלפני האחרון, או כך לפחות המדע טוען). אני אמנם לא תמיד יכול "לשלוף" את הזכרונות שלהם, אבל הם תמיד מקושרים בצורה כזו שהסיטואציה המתאימה, רחוקה ככל שתהיה, תעלה אותם מהאוב בצורה מושלמת אם יש קשר אסוציאטיבי קלוש כלשהו. זו הסיבה שאני יודע שאי שם, 9 שנים לאחור, הפסקתי לחלום בצורה נורמלית. באחד החלומות האחרונים שאני זוכר מהתקופה ההיא, רצתי כמטורף במורד הרחוב כשמאחורי רועמים פגזים ומחבל או שניים רודפים אחרי. אחר כך התעוררתי בבהלה קלה.

קצת אחרי כן הפסקתי לזכור את החלומות כשהתעוררתי. הייתי בטוח שאני לא חולם ודי שמחתי למען האמת, אבל אט-אט חזרתי לחלום. שנה אחר כך השינה שלי הפכה לרוויית חלומות, אבל שום דבר כבר לא היה כמו קודם. את החלומות שלי אני רואה כצופה מן הצד בעצמי, לא חווה אותם דרך העיניים שלי ואני שומר על קור רוח. אפילו החלום המפחיד ביותר לא גורם לי לבהלה ולהתעוררות בגלל האירועים המתרחשים בו. מפעם לפעם אני גם זוכר את הטוויסט שגרם לחלום האחרון להופיע, אבל לא הצלחתי בשום אופן לקבוע אם כשאני חולם אני מודע לכך שמדובר בחלום. כעקרון, העובדה שאני לא נבהל מהחלום ושאני רואה אותו בגוף שלישי אומרת משהו, אבל ההכרה שלי בחלום (שלי, לא של ה"אני" שבחלום) היא כל כך מעורפלת שאני לא מצליח לשלוט על מנגנוני החשיבה במהלך החלום ולכן גם אין סיכוי ל"חלום צלול" בשבילי, לפחות בינתיים.

למה מגיע לכם העונש של קריאת ההבלים הזאת? משום שבתחילת השבוע פתאום חלמתי חלום בגוף ראשון. הוא היה מעוות לחלוטין מבחינת מציאות, אבל הרגשתי לחוץ והייתי בטוח שהאירועים קורים בחיים האמיתיים. פתאום הייתי בהכרה מלאה וניסיתי בלחץ נוראי של זמן למצוא מוצא מהסבך, אבל נכשלתי והתעוררתי. זה היה הרגע שבו הבנתי שבחלומות הרגילים שלי אני "יודע" בצורה כזו או אחרת שמדובר בחלום וזו בדיוק הסיבה שאני לא רואה אותם בצורה שבה אנשים חולמים חלומות. זו בדיוק הסיבה לכך שאני יכול לראות את "עצמי" נכשל ונפגע בחלום ולהמשיך לישון מתוך סקרנות כדי לראות מה קורה הלאה (אם כי ככל הזכור לי עדיין לא ראיתי גופה שלי בחלום ) וזו בדיוק הסיבה לכך שההכרה שלי מאד מעורפלת - כי מדובר בחלום, בסיפור מעניין שלא שווה להקדיש לו חשיבה והכרה יקרים מפז ושדימיון וזכרונות מספיקים לו בהחלט.

חלומות, אחרי הכל, הם סיפור טוב לפני השינה (למרות שיותר מפעם אחת שאבתי מהם פתרונות בחיים האמיתיים). לא?

איך נראים החלומות שלכם?

שלכם,

- נרקיס.