תרשו לי להתרגש ולצהול כמו ילדה קטנה? ווהו!!!

סוף-סוף, אחרי המתנה מורטת עצבים בת שבוע (לא קל בכלל למישהו כמוני שמתכנן הכל מראש וחסר יכולת לדחות סיפוקים טכנולוגיים), הלפטופ החדש הגיע. החיים שלי בימים הקרובים עומדים להפגע קשות מכל העסק, אבל זה באמת לא אכפת לי כרגע. אתם לא מתרגשים כמוני, אני יודע, אבל לא תאחלו מזל-טוב?

שלכם,

- נרקיס.

אז כן, נקיונות ערב פסח נפתחו כמידי שנה בצרחה המסורתית של אחותי עם גילוי גופת פרפר/עכביש/חרק-כלשהו מאחורי המיטה, אבל לא על זה אני מתכוון לכתוב בפוסט הזה. מה כן? זוכרים שסיפרתי לכם על נוסטלגיה? אז זה כאין וכאפס. בנקיונות של ערב פסח נחשפים הרבה יותר פריטים שהיו קבורים במשך כל השנה בפינה שכוחת-אל והם מציפים בזכרונות ובהתרגשות בגלל הערך הנוסטלגי שלהם, גם אם הם לא שווים הרבה. איך אמר פעם אחד המורים שלי? "תמונה שאדם ירש מסבא שלו שווה לו כל הון שבעולם, אבל אנשים אחרים ישימו אותה בפח האשפה. טוב, אולי רק ליד הפח...".

בלי הרבה דיבורים, הבה ניגש לפריטים:

מצלמת "זורקי 4" שהיתה למעשה חיקוי של סדרת מצלמות של "לייקה" הגרמנית בתוספת מנגנון מכני רוסי מסובך ויוצרה בשנות השבעים בברית המועצות במפעל KMZ שהיה יצרן אופטיקה צבאית. את המצלמה הזו קנה הדוד של אמא שלי לפני שעלה לארץ. הוא לא התעסק בצילום ולכן היא כנראה נקנתה למטרת מכירה בארץ (השמועה אמרה שבארץ קונים בכמויות אופטיקה רוסית. שמועה דומה גרמה להעלאה של הרבה מאד "פסנתרי קרטון" (כפי שאני מכנה אותם על שם האיכות שלהם) ע"י עולים מברית המועצות). לפי הספרות הראשונות של המספר הסידורי מדובר בייצור של שנת 72', מה שאומר שהיא נחטפה כלחמניה טריה מפס היצור כיון שהדוד עלה בדיוק באותה שנה ארצה.

שעון מכני בן קצת יותר מחמישים שגם שימש אותי בתקופת זמן מסויימת. עדיין תקין לחלוטין. וכן, צריך למתוח את הקפיץ כל יום אם רוצים שהוא ימשיך לרוץ.

כך נראתה "מזכירה אלקטרונית" בשנות השמונים והתשעים. מנגנון אוטומטי שענה לשיחה, השמיע הודעה מוקלטת מראש ואיפשר למתקשר להקליט את הודעתו על הקלטת.

טיל קטן שבניתי כשהתעניינתי באובססיביות באוירונאוטיקה. היה לו מנוע רקטי פרימיטיבי שהונע באצטון והוא הצליח להתרומם לגובה של שני מטרים וקצת לפני שאיבד תאוצה וצלל בחזרה אל הקרקע.

Kodak ADVANTIX c700 - מצלמת פילמים שהיתה החלום הרטוב של כל צלם פוקט (טוב, החלום הרטוב שלי היה צילום דיגיטלי, אבל האיכות של המצלמה הזו היתה באמת משהו. זו היתה מצלמת הפילמים האחרונה שבה השתמשתי לפני שעברתי לצילום דיגיטלי). מה הסיפור שמייחד אותה מכל מצלמה אחרת? מדובר באחד מעניין למדי. המצלמה הזו לא נרכשה ע"י אף קרוב משפחה ולא ניתנה לי במתנה בצורה כלשהי. המצלמה הזו הגיעה אלי בזכות בודקי/גנבי המכס. עד היום לא ממש ברור לאבא שלי הסיפור, אבל בחלק ממדינות אמריקה (הצפונית והדרומית גם יחד), לפני שהמזוודות מגיעות למסוע ביציאה מהטרמינל הן עוברות "טיפול". מישהו פותח מזוודות, מוציא דברים ומחזיר אחר כך בחזרה לפי מה שהוא זוכר. כך הגיעה המצלמה הזו למזוודה של אבא שלי. במהלך השנים "התגנבו" למזוודה גם חליפות חדשות, מכונת תספורת, מכונת גילוח ושלל "מציאות" מעניינות. לאבא שלי, אם מעניין אתכם לדעת, לא נעלם שום דבר מהמזוודה במהלך הנסיעות.

אהבתם? יש עוד פריטים מעניינים באלבום המלא בפייסבוק.

שלכם,

- נרקיס.