איכשהו, זרמו הרבה מים בנהר מאז הפוסט האחרון, קצת יותר מחודש למעשה. אם להודות על האמת, הסיבה היא די פשוטה, אבל צריך להקדים לה הקדמה קלה.

ובכן, לפני קצת יותר מחודש, מושא תשוקותי הגיע אל מפתן דלתי. על אף שממש מתחשק לי להיות אובר-דרמטי, בשעה הזאת גם אני מתייאש ולכן ניגש ישר לעניין: הרכש האחרון שלי הוא מכשיר טלפון חדש, Pre3 של פאלם-HP, אם לדייק. אם תבקשו ממני להסביר לכם למה בחרתי בו, התשובה לא תהיה המחיר, אלא הייחודיות של מערכת ההפעלה שלו, webOS (ועל זה לבד אני יכול להרצות לא מעט, אבל נדחה את העסק לפעם אחרת).

על כל פנים, מטבע הדברים, כשיש סמארטפון בסביבה, המחשב שלי הפך להיות כלי פיתוח כמעט באופן בלעדי ואת כל שאר הצרכים שלי סיפק הטלפון החכם. מה שכן, עד כמה שהמקלדת הפיזית שלו נוחה (גם אחת מהסיבות לבחירה שלי דוקא בו), הוא בהחלט לא מתאים לכתיבת טקסטים ארוכים (הפוסטים שלי, כידוע, מצטיינים באורכם), וזה עוד בלי לדבר על כך שאני לא מאד מרוצה מהתמיכה העברית שיצרתי בשבילו (ולכן אני עובד על פרוייקט גדול ושלם יותר בנושא). הוסיפו לזה ברכת שלום לעתודאי הטרי והעייף (אני יודע, הייתי צעיר וטיפש כשמכרתי את נשמתי לשטן בעד נזיד עדשים, אבל אני לא מתחרט על זה) ותבינו למה רק עכשיו, כשהטלפון נטען אחרי התרוקנות מלאה של הסוללה, אני יושב לכתוב פוסט.

בכל אופן, לא זה הנושא.

זוכרים שסיפרתי על הפרוייקט שלי בנוגע לתמיכה בשפות (בשיתוף מתכנת רוסי) בגרסת הטאבלט של webOS? (סביר להניח שלא, פשוט משום שמעולם לא קראתם את הפוסט ההוא, ואני בהחלט לא מאשים אתכם). ובכן, שחררנו את הסקריפט לטובת הקהילה באופן חופשי, כולל תיעוד מלא של כל העסק. נחשו מה היתה התוצאה...

לא בדיוק. בשלב הראשון אנשים מאד שמחו, הודו מקרב לב ותרמו סכומים סמליים כאוות נפשם. השלב השני הוא כמובן השלב שבו טרמפיסטים קופצים על העגלה. לא הרבה אחר כך, החלו לצוץ פוסטים שפרסמו את העבודה והתאימו אותה לשפות נוספות. אתר אחד היה יוצא דופן - אתר ישראלי שמיהר לפרסם את הסקריפט בתוספת קובץ תמיכה עברי לא מי יודע מה מסודר ולא הכי נוח לשימוש. הדבר שהיה שונה בפרסום הזה מכל האחרים היה אי מתן קרדיט. כמיטב המסורת הישראלית, זה לא הסתכם בכך אלא המשיך במתן קרדיט לבעל האתר עצמו ובבקשה צנועה לתרום ע"י קניית האפליקציה שלו.

אילו חוסר הקרדיט היה הנושא, החרשתי. אבל לא יכולתי לסבול את השימוש בעבודה של אחרים כאילו היא שלו עצמו לשם קידום אישי ולשם רווח כספי. הפנייה שלי אליו בבקשה להוספת הקרדיט המגיע לנו מבחינה מוסרית, נענתה בהתקפה רבתי על כך שאני מעוניין לפגוע בקהילה המבוססת על שיתוף. הבהרתי שוב את בקשתי שהסתכמה בבקשת קרדיט בלבד בצורה הנעימה והאדיבה ביותר שיכולתי לעשות זאת, אבל לא קיבלתי כל מענה. המצב, כמובן, נותר כשהיה. לא המשכתי להתווכח ובלית ברירה נאלצנו לחייב את מתן הקרדיט ע"י שחרור של הסקריפט תחת רישיון MIT. נראה אם זה ישנה משהו (אם לא, תמיד ישנה האפשרות של איום בתביעה משפטית :P).

אחרי כל הבלאגן של עדכון הקבצים עם הרישיון החדש, היה לי פתאום רגע של הארה, רגע פנוי בדיוק בין שני שיעורים שבו היכתה בי ההבנה.

אני לא יודע עד כמה שמעתם על כך, אבל כבר כמה שנים ניטשת מערכה עזה בסצינת הכתוביות בעברית לסדרות טלוויזיה ולסרטי קולנוע. הקרב מתנהל סביב מתן קרדיט למתרגמים, כאשר קבוצה אחת טוענת כי קבוצה יריבה מעלה את תרגומיה תוך עיוות כינויי המתרגמים, מחיקת שמם מן התרגום ואפילו מתן קרדיט למתרגמים מקבוצתה (לאחרונה הושגה איזושהי הבנה שאפשרה סוג של שלום קר). כמי שבעצמו תרגם כתחביב שני סרטים, לא ממש הבנתי בזמנו על מה כל הבלאגן. בסדר, מישהו מתעקש לעוות את הקרדיט שלכם, אבל כולם הרי יודעים מי המתרגם המקורי. מה אכפת לכם?

הסיפור האישי שלי חידד בי את ההבנה. את שני התרגומים שערכתי, עשיתי כדבר חד פעמי, תחביב מן הצד, ללא מחוייבות וללא השקעה כבדה. הסרת הקרדיט היתה אמנם פוגעת בי, אבל לא הייתי ממהר להכריז על הפסקת תרגום או פותח מערכה כבדה ברשת. לכל היותר, הייתי דורש מתן קרדיט והייתי נמנע מכאן ולהבא מהגשה של התרגום באופן יזום לידי הקבוצה מסירת הקרדיט.

המקרה הזה הבהיר לי שיש דברים שאנשים עושים כתחביב ומתוך הרגשת מחוייבות לקהילה, תוך כדי ניצול זמנם האישי והשקעה של כוחם ומרצם בנושא ללא הרף. אז הסרת הקרדיט היא מעשה נתעב של אגואיזם אישי והרצון להציג מצג שווא בכדי למנוע מהיוצר את תחושת הסיפוק העולה בראיית שמו לצד תרגום שממנו נהנית הקהילה. אבל כל זה לא מספיק. במקרה התרגומים, הקבוצה מסירת הקרדיט גם נתנה את שמה שלה ואף ביקשה מהגולשים המבקרים באתרה תרומות בהסתמך על התרגומים המשובחים שהקבוצה "מספקת" תוך רמיסת האחר.

הצפייה בתגובות התודה הנלהבות של משתמשים תמימים שנמנעה מהם ידיעת היוצר המקורי העלתה בי איזשהו רגש של קיפוח, של גניבה, של חוסר צדק אישי וחברתי (בפרט כשעוסקים בתרומה הניתנת על סמך המחשבה שהמעלה הוא היוצר "הגאון" שעזר להם לפתור בעיה סבוכה). באותו רגע הבנתי מה הרגישו אותם מתרגמים ומה מרגישים עוד יוצרים רבים ברחבי העולם שהזכות המוסרית לקרדיט נשללת מהם במחי יד ורווחים צדדיים נעשים על גב עבודתם הקשה.

אז כן, גם אם זה נראה חסר משמעות, כל תגובת תודה או בקשת עזרה (שאיננה טרחנית במיוחד. כבר קרה לי לא פעם שנאלצתי להתכתב עם משתמש על פני שני עמודים בשל חוסר רצונו לקרוא את התיעוד, בתקווה שמשתמשים אחרים יקראו לכל הפחות את תוכן השיחה) משמחים את היוצר (כל עוד אין בהם איזושהי דרישה. בכל זאת, מדובר בעבודה שמשוחררת חינם. היוצר לא חייב דבר). היו הוגנים, אל תשתמשו ביצירות של אחרים ללא מתן קרדיט אפילו אם רישיון השימוש מאפשר זאת (רישיון GPL, למשל, לא מחייב מתן קרדיט) ואל תייחסו לעצמכם את עבודתם הקשה של אחרים, ודאי שלא לשם רווח אישי, כספי או רגשי. אל תהיו ישראלים.

איך כתבו חברי צוות HebDev (שפיתחו את העברית ל-iPhoneOS בימים שבהם תמיכה כזו לא היתה קיימת) כשנאלצו לסגור את הפרוייקט שלהם בשל הורדה מסיבית ללא אמירת תודה וללא מתן כל תרומה, אפילו סמלית ביותר, ובשל עשיית רווחים כספיים על גבה של התוכנה שלהם? "מסתבר שבישראל, פראייר מי שמפתח בחינם".  

שלכם,

- נרקיס.

דארן מרף, אחד מעורכי בלוג הטכנולוגיה אנגאדג'ט, הוא אדם חביב למדי שמתמצא לא מעט בטכנולוגיה, כותב בצורה רהוטה ובדרך כלל הניתוח שלו שקול ומעניין. לפני שבועיים, קצת אחרי שפורסם פוסט וידאו שבו ראיין את מנכ"ל חברת Westone, הוא קיבל לתיבת המייל שלו מכתב שהכיל את ההצהרה הבאה: "אתה האדם המכוער ביותר שראיתי בחיים. בחיים, בנאדם".

את דארן זה לא שעשע. הוא נפגע מאד מהקביעה הזו ובאותו יום פרסם פוסט בבלוג שלו בטאמבלר תחת הכותרת "Waht is wrong with people?". אם אתם מתעצלים לקרוא, אני אסכם בדבריו שלו: "כדי שתבינו טוב יותר במה מדובר, אני לא אדם שנפגע בקלות. אני מחבב אנשים שהם לא פוליטיקלי-קורקט וצוחק מסטריאוטיפים לא מכוונים שמוצאים את דרכם לשיחות שבהן אני מעורב, אבל ממתי זה נהיה נורמלי לשפוך למישהו על הראש אמירה רעת לב על הבוקר בלי שום כוונה של ביקורת בונה? איך אנשים מסוגלים לכתוב דברי נאצה בלי שום שמץ של מבוכה? איך הם לא מתביישים כשהם עושים זאת?".

האמת? בזמן שקראתי את זה לא ייחסתי לנושא חשיבות מיוחדת. אבל בהמשך, כשחשבתי על זה (יש לי נטיה כזו, להרהר במהלך היום על כל מיני דברים לא קשורים...), ראיתי את זה באור אחר ונזכרתי באגדה חביבה: פעם אחת התקבצו החיות לישיבת מועצה דחופה שמטרתה היתה שימוע שבמרכזו עמד הנחש. "אמור נא," שאלו אותו, "ישנם בעלי חיים טורפים בעולם, כאלה שהורגים מיני בעלי חיים אחרים כדי להזין את עצמם. אנחנו לא מאד שמחים לחיות בצל הפחד להיטרף, אבל אנחנו מבינים שזהו כורח המציאות ושאם הם לא יעשו כך הם ימותו. אבל אתה, אתה חידה בשבילנו. גם אתה טורף כדי לאכול, אבל חוץ מזה אתה גם מכיש הרבה פעמים סתם, לשם שעשוע. למה אתה עושה את זה? מה אתה מרוויח מזה?". הנחש התפתל פעם ופעמיים, הרהר לרגע והסתכל במבט ערמומי בפניו של יו"ר המועצה: "ומה מרוויח מי שמרכל על החבר שלו, מי שפוגע בו ומעליב אותו?". על רקע השקט שהשתרר כשחברי המועצה השפילו את מבטם במבוכה, נשמע בבירור קול החלקת הקשקשים של הנחש על האדמה כשעזב את המקום מבלי להוסיף דבר.

כשקראתי את הפוסט של דארן חשבתי שהוא מגזים, כי אמירות בנוגע למראה שלי מעולם לא הפריעו לי. אבל אז הבנתי שאולי אני לא נפגע מאמירות על המראה החיצוני שלי, אבל אני בהחלט עשוי להיפגע מאמירות פוגעניות בנושאים אחרים. תגובות נאצה הן דבר שלמרבה הצער נתקלים בו לא מעט, לא רק בטוקבקים ב-Ynet ולא רק אצל הילד המנודה של השכבה. למי שכותב או אומר אותן אין שום כוונה לעזור והסיפוק היחיד שהוא מקבל מזה הוא הרגשת עליונות מפוקפקת בשל העובדה שהצליח להשפיל את האחר. זה לא מצחיק וזה לא משעשע את אלה שהדברים מיועדים אליהם, זה בהחלט פוגע ולא כולם מתמודדים עם זה בצורה חלקה. חלק מהאנשים עשוי לבכות בקול בקול וחלק אחר פשוט יבכה בשקט, במעמקי נשמתו.

אם לא נפגעתי עדיין מאף אחת מתגובות הנאצה שהושארו לי או מדברים שנאמרו לי, למה זה מרגיז אותי כל כך? לא בגלל שאני עשוי להפגע בהמשך, אלא בגלל משהו אחר. מכירים את משל העקרב והצפרדע? באחד מהפרקים של צבי הנינג'ה, ליאונרדו של 2005 מספר אותו לליאונרדו של שנת 2105 בגרסה שונה במקצת מהמקובל (זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית, אבל אם אתם מתעקשים על עברית אתם מוזמנים להנות בהערה* מהתרגום הלא מאד מלוטש שלי)**:

"Once, a scorpion needed to cross a stream. He asked a frog to take him across on his back. The frog said: How do I know you won't sting me? The scorpion promised he won't do such a thing, so the frog agreed to carry him across the stream. Half way across, the frog felt a burning pain in his back. The scorpion had stung him. As he succumbed to the poison and he and the scorpion began to sink, the frog cried out: Why did you do that? Now we will both perish! The scorpion said: I did it because it's my nature, because I'm a scorpion". (ולא, אני לא באמת זוכר את זה. בשביל זה יש את גוגל ואנשים שטורחים ליצור כתוביות באנגלית).

ליאונרדו של 2005 המשיך ואמר: "אני מאמין שכשנותנים לאנשים את ההזדמנות להיות הכי טובים שהם שהם יכולים להיות, הם לוקחים אותה. אנחנו ניתן לך את האפשרות לבחור אם להיות עקרב, או צב".

קיומן של תגובות נאצה מרגיז אותי מכיון שלאנשים (בניגוד לעקרבים) יש אפשרות לבחור, ובמקום לסייע ולבנות הם בוחרים בדרך הקלה - להרוס. איך ציין דארן בפוסט שלו? "בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא, אנחנו חיים על אותה פלנטה ביחד. אנחנו נושמים את אותו האוויר וכולנו צריכים לעבור את החיים זה לצד זה. זה לא שיש איזושהי דרך להימלט מזה. אז היו נחמדים זה לזה. לאנשים רבים קשה מספיק לעבור את היום, הדבר האחרון שהם צריכים זו שנאה חסרת טעם שתשחית את נקודת המבט שלהם על האנושות".

אם יש כאלה מכם שממש מתקשים לבלוע את תגובת הנאצה שרוטטת להם בקצות האצבעות - אתם מוזמנים להשאיר את הנאצה שלכם כאן, בתנאי שהיא לא תמשיך איתכם הלאה.

שלכם,

- נרקיס.

* העקרב היה צריך לחצות את הנהר, אבל למרבה צערו הוא לא ידע לשחות. בייאושו הוא הביט ימינה והביט שמאלה בחיפוש אחר פתרון כשפתאום הבחין בצפרדע שישב במרחק מה ממנו על שפת הנהר. מלא שמחה הוא קרא לצפרדע וביקש שיעביר אותו על גבו אל הצד השני של הנהר. הצפרדע המפוחד הביט בזנבו המזדקר של העקרב ואמר: "לא, אני מפחד שתעקוץ אותי". העקרב הבטיח שלא יעשה זאת והצפרדע הסכים להעביר אותו על גבו. באמצע הדרך חש הצפרדע בכאב חד שפילח את גבו. העקרב עקץ אותו. כשהרעל חילחל לגופו והוא והעקרב החלו לטבוע, זעק הצפרדע בכאב: "למה עשית זאת? עכשיו שנינו נטבע!". העקרב ענה: "עשיתי זאת משום שזהו הטבע שלי, משום שאני עקרב".

** בגרסה המקובלת, כשהצפרדע שואל את העקרב כיצד יוכל לבטוח בו, העקרב הוא זה שאומר שזה יהיה חסר טעם מצידו מפני ששניהם יטבעו. בהמשך הצפרדע רק זועק בכאב "מדוע עשית זאת?" ותשובת העקרב זהה.