כל הזמן אני מוצאת את עצמי מבינה יותר.. שהוא באמת התכוון ושהוא עבד קשה כדי להגיע לזה.

אני כל הזמן מפנטזת.. כן.. ממש כמו פנטזיות.. עליו, מה שהיה יכול להיות או מה שיכול לקרות.

אני מכחישה שרבנו, ואני לא מחשיבה את זה לריב בינינו, אני רואה איך הוא מסתכל עליי, אני מכירה את המבט הזה.. לי יש את אותו המבט שאני רואה אותו.

לפעמים אני עוצרת את עצמי מלנשוך את השפה מול כולם, שלא יידעו, שלא יבינו, שלא יחברו את הסיטואציה לסיפורים.

וכן.. הייתי מסכימה לחזור להיות חברה שלה רק כדי להיות איתו, לבוא אליה כדי לראות אותו, אפילו ניסיתי להשלים איתה.

אני יודעת שזה יפגע בי ואני יודעת שזה יהרוס אותי ושזאת הטעות הכי גדולה שאני יכולה לעשות, אבל.. אני רוצה עוד לילה איתו.

אפילו לילה אחד.. רק לילה אחד.. בבקשה. 

אני יודעת שגם הוא רוצה, כבר חצי שנה שהוא רוצה, טוב לי לדעת את זה.. שבטח לו יותר קשה ממני, או שבטח הוא יותר רוצה ממני.

אני לפעמים חושבת שזה לא נכון, ושאני לא יותר מסיפוק מיידי מבחינתו, כמו כל דבר אחר שזז.

אני חושבת שאין לי משמעות מבחינתו לפעמים..בטח לא כמו שיש לו מבחינתי.

כל יום אני חושבת עליו, כל דקה פנויה כל בהייה שלי מסתכמת בפנטזיה עליו... לפני השינה הוא תמיד יהיה הדבר האחרון שאני אחשוב עליו.

כל יום אני חושבת מחדש שאני מתגברת, שאני עוברת הלאה משקרת לעצמי, שולחת מבטים לגברים אחרים זורמת.. אבל אני יודעת בדיוק על מי אני אחשוב אחר כך. 

פשוט נמאס לי.. הלוואי ולא הייתי פוגשת אותו בכלל.. שזה לא היה קורה לי, לפחות לא איתו.. הוא לא בשבילי.. הלילות האלה מדהימים ובגללו אני לא יכולה לחשוב על עצמי בלילות כאלה עם מישהו אחר...אני כל כך רוצה להיות שלמה עם מישהו אחר.. אני פשוט יודעת שתמיד תהיה לי בראש המחשבה שזה היה יכול להיות הרבה יותר טוב איתו.. שזה היה הרבה יותר טוב איתו... איך הרגע הזה היה מושלם אם הוא היה פה.

אני לא רוצה לחשוב עליו יותר אני לא רוצה! אני רוצה לצאת מזה, להמשיך הלאה, למה אני לא יכולה?!