אִמִּי יָצְאָה לְנַגָּן בְּכִינּוֹר מֵאֲחוֹרִי מִשָּׁכַנְנוּ הַדַּל
מֵאֲחוֹרִי הַבַּיִת יֵשׁנה חֻרְשָׁה
מֵאֲחוֹרִי הַבַּיִת יֵשׁנו חֹשֶׁךְ
נִיתָּן הָיָה לִשְׁמֹעַ מִבַּעַד לְחַלּוֹן חַדְרֵי אֶת צְלִילֵי הַכְּלִי מִתְפַּשְּׁטִים
הִתְמַלֵּא לִבִּי כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ צליליו וּנְשַׂחֵק כשהתעמעמו וְזָנְחוּ
נֶחֶלְשׁוּ אַט אַט וְהִתְרַחֲקוּ מִגּוּפִי בִּמְהֵרָה
מוֹתִירִים אַחֲרֵיהֶם אֶת חַלּוֹנִי פָּתוּחַ וְאַתְּ מֶרְכָּזִי נִפְעַם
כָּעֵת הַסַּהַר מַאֲזִין וגּוֹאֶים הַכּוֹכָבִים מָעַל לשָׁמַיִם צְלוּלִים
אֲפֹרִים חֵרְשִׁים
דְּמָמָה מְשַׁתֶּקֶת וּצְלָלִים עֵזִים
אִמִּי לֹא מְפַחֶדֶת מֵהַחֻרְשָׁה
אִמִּי לֹא מְפַחֶדֶת מֵהַחֹשֶׁךְ
מַמְשִׁיכָה לִצְעֹד בְּגָאוֹן
רֹאשָׁהּ מֻטָּל עַל כִּנּוֹרָהּ
לֹא מַפְסִיקָה לִצְעֹד
בְּעָצְמוֹתֵיהָ נַעֲדֹר הַפַּחַד
בְּבַת אַחַת עוֹצֶרֶת
חודלת הַמַּנְגִּינָה
נעטפת בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט
נִבְלַעַת בְּתוֹךְ הַחֻרְשָׁה
קוֹטֵף אוֹתָהּ הַחֹשֶׁךְ
מוֹתִיר אַחֲרֵי גּוּפָהּ הֶעָיֵף צְלִילִים שְׁבוּרִים
אַף אֶחָד לֹא מַבְחִין
אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ
זוֹהִי הָיְתָה הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בָּהּ שָׁמַעְתִּי אֶת צליליה שֶׁל אִמִּי
מֵאָז זֶהוּ רַק הַחֹשֶׁךְ שלִוָּה אוֹתִי
לֹא מְפַחֶדֶת מֵהַחֻרְשָׁה