כשאתה קורא משהו אמתי ויפה כל כך, מלים זורמות ונדבקות ישר ללבך, ותוהה לעצמך, וחושב בנוסף, 

למה אני לא כתבתי את זה?!

קורה לרוב עם חנוך לוין, אלתרמן, אביתר בנאי ולאחרונה גם אהוד.

יהודה אטלס מדהים אותי ברמה שהוא נכנס למוחו של ילד קטן. כמובן שיש עוד המון.

אה, וגם המון ישראבלוגרים כאן. הפשטות שבמלים, הכנות. אולי זה מה שצריך.

למה אני לא יודעת לכתוב.. 

http://www.youtube.com/watch?v=ZsrltM-L_7o 

מהרי נא והנחי על לבי תחבושת

בטרם תשכביני לישון

וספרי לי על הילד שהיתי

איך שמחתי על הגשם הראשון