אני מרימה ידיים
נכנעת
מוותרת
הולכת
לא יודעת לאן
אבל חייבת
סופרת צעדים בינתיים
עד שאשכח לאן הגעתי ובטח אפסיק
אבל אני לא יכולה יותר
אני מצטערת
כמה שהבטחתי לעצמי להילחם
נשברתי
באמת נשברתי
אין לי כוחות להילחם על כלום
ושום דבר
ואף אחד
אני לבד לגמרי הפעם
חייבת להבין הכל
חייבת לבנות מחדש
אותי
אני לא יכולה יותר לשקר
לשחק
לא להיות אני
להשתגע מכולם
ובעיקר מעצמי
איפה כל החלומות?
מתי הפסקתי לחיות?
זה לא מפסיק
זה לא מספיק להיות קיימת
השגרה הזאת היא הדבר הכי יציב שיש לי
אני לא מאמינה שאני אומרת את זה
אבל זו האמת
אולי האמת היחידה שנשארה לי בחיים
אני מודה
נשברתי
נכשלתי
הובסתי
אני מודה
קשה לי
אני אבודה ממש
הלב שלי שבור ורחוק מכאן
ומכרתי הכל לשטן
וביקשתי אלף סליחות
ועדיין לא סולחת לעצמי
הגאווה שלי לא אמיתית
האגו שלי מנסה להגן עליי
אני דוחפת את כולם
וכביכול הודפת את החיצים
אבל הם חודרים
וזה כבר לא ממש כואב
זה סתם מדמם
ואני לא אוהבת את כל הבלאגן שזה עושה
אני לא צריכה שום חוט ומחט
זה לא יסגור את הפצעים
זה לא מספיק
אני מרימה ידיים
נכנעתי
נשברתי
אניח לעצמי להתרסק הפעם
עד שאתעורר
אני חייבת להתעורר
לבנות מחדש
לסלוח
חייבת לסלוח
אם לא לי
אז למי?