כמיטב המסורת, אחרי ארוחת חג
בבית נפגשתי עם הבנות בבית של א' לשתות קצת יין ושמפניה לכבוד השנה החדשה [כן, בשאר
השנה אנחנו שותות וודקה בשכונה כמו ערסים בני 15, אבל בערב השנה החדשה זה פתאום
יין ושמפניה. מוזר, אני דווקא מעדיפה לשתות אלכוהול זול ברחוב.]
וכמיטב המסורת, את הכוס
הראשונה הרמנו ב23:40 וכל אחת הייתה צריכה לומר בסבב את הדברים שהיא לא רוצה לקחת
איתה לשנה החדשה.
לא הייתי רוצה לקחת איתי
לשנה החדשה פחדים, אי רצון להשתנות, וכעס. בעיקר כעס, אין לי חשק לכעוס השנה. אני
רוצה לבחור דברים באמת ולעשות את הבחירות יחד עם האנשים שאני אוהבת. אני רוצה
שיבחרו בי.
הבנות אמרו דברים דומים, שהן
לא רוצות לקחת איתן בדידות ושעמום, שהן היו רוצות לעשות בחירות נכונות השנה ולעמוד
מאחוריהן.
הכוס הבאה הייתה ב12, מכיוון
שצריך היה לברך את השנה החדשה.
ובכוס הבאה, שלה כבר לא
צריך זמן מוגדר, כי יש שנה שלמה היינו צריכות לברך אחת את השנייה ולחלק מתנות [אני
אוהבת מסורות חומריות. לא ככ סוציאליסטי מצידי, אני יודעת, אבל אין מה לעשות, זה
ניצחון הרוח על החומר עד המתנות.]
היה לי כייף. כבר מזמן לא
שתיתי בדיוק בכמות הנכונה, ונהניתי מהאווירה המתאימה.
-
בחלומות את עוד פה.
-
אם אני מעשנת סיגריות שלא
אני שילמתי עליהן, זה נחשב כאילו הפסקתי?
-
עריכה
אני אוהבת את מצב הרוח בבית שלי בנוביי גוד ומאז שאבא שלי עזב אז בכלל, יש שקט וריח של אוכל ואמא במצב רוח כל כך נעים שקשה לכעוס עליה.
-
עריכה
וכמובן!! איך שכחתי? יומולדת שמח לכל עולי אתיופיה שחוגגים היום! שתהיה לכם שנה נפלאה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
