אחרי העיכוב הבלתי נמנע של הריתוק החולני שלי לבית, התחלתי השבוע לעבוד בהפסקת הצהריים שלי בין המסגרות הצבאיות באחד הצהרונים בעיר. היה כל כך מדהים... ילדים זו פשוט ברכה, באמת!
כמה שלמות יכולה להיות ביצור קטן, כמה חשיבה וכמה יופי!!
יאנוש קורצ'אק צדק. הילד הוא אדם שלם בפני עצמו, אדם מלא בתחושות ורגשות ויצירה. בגיל שבו הגננת היא אלוהים, יש לה השפעה מטורפת על העיוות סולם הערכים של הילד, אבל רק בגלל שהוא סופג את כל הצלילים והעולם הרחב שהיא מביאה איתה לגן, לא בגלל שהוא ריק ויש בה במה למלא בו.
צפיתי ב20 ילדים שבוע אחד, אני לא יודעת מה הם חיים שלמים, אבל כמות המחשבות המרצדות בעיניים של ילד והמילים המבולבלות שמתגלגלות על הלשון כאילו זו הפעם הראשונה שהושמעו... התרגשתי מכל זאטוט.
אני רגילה ככ לבני נוער, מדריכה אותם כבר שלוש שנים. התרגלתי ככ ליופי שבגיל 15, שאני באמת לא מוזילה ממנו, להיפך, הייתי בטוחה כל השנים האחרונות שזה בדיוק הייעוד שלי, להיות סוג של מבוגר משמעותי בשביל נערים ונערות שאין להם כזה, כמו שר' היה בשבילי בתקופה שבה הייתי ככ נזילה, שקועה בתוך העיוורון המתבדל שלי, אחרי שהקאתי את הנשמה שלי בשיח ליד הבית.
וכבר מזמן לא חוויתי אינטנסיבה כזאת של ילדים צעירים [קייטנות לא נחשב, כי תמיד עבדתי עם הנערים שמדריכים] וילדים בני 4 הם ממש לא בני 15. הם הרבה יותר חכמים, באמא.
-
- 'את רוצה לשתות, נשמה?'
- 'אני צמאה, אבל אני יותר אוהבת אותך'
-
- ' את יודעת שאם לחייזר יש רק שתי עיניים אז הוא לא כמו כל החייזרים, אבל אסור לומר לו שהוא מטומטם כי אז הוא יעלב ויכאב לו והוא לא יהיה חבר שלך'
-
- 'אני רוצה להיות נהג משאית או טרקטור או חללית או אסטרונאוט.'
-
- 'אתה עייף?'
- 'כן, אבל אני אוהב אותך'
-
דבר נוסף שחשבתי עליו השבוע הוא כמה שאנחנו פחות מודעים לעצמנו מילדים, תמיד חשבתי שציור מרגיע אותי, שהוא מבטא את התחושות והרגשות שלי כמו ששומדבר אח לא יכול, אבל מעולם לא ציירתי כמו ילד, כשלא אכפת לך מה יבינו מהציור שלך, שאתה מצייר את הדברים הכי כמוסים שלך בצבע אחד בקשקוש על הדף, כי אם זה לא נראה בעיניים שלך כמו בשל אחרים, אתה אומר לעצמך שזה בגלל שזה סוד.
עם השנים יותר אכפת לך אם יצאת מהקווים.
-
וכשילד כועס!! ועל מה... איזה כעס מהבטן! איזה כעס אמיתי!
אין לי מילים להמשיך, הידיים שלי רוטטות. אני מרגישה מפגרת, מקגישה מבולבלת מהמציאות.
הלוואי ועוד דברים היו מרגשים אותי ככה.
-
חוצמזה, ביום שלישי העברתי פעילות לקבוצה שלי ביא' והיה גם כן טוב ממש, הגיעו 17 חברה, שזה יותר משהגיעו אי פעם. במיוחד לאור העובדה שהקבוצה שהגיעה הייתה מאוד כללית- גם אתיופים וגם תימנים ואפילו אשכנזיה אחת [שזה באמת שוס בביה"ס שבו אני מדריכה] והיו גם בנים וגם בנות [שזה בכלל סרט, כי עד עכשיו הגיעו רק בנים] והעברתי להם פעילות על בנים ובנות מתוך ערך שיוויון ערך האדם [שזה שם המערך שהוחלט שהם יעברו, מתוך שיחה רחבה יותר על ביקורת הגזענות וכו'] והם ממש זרמו והשתתפו בדיונים ובמתודות וזה היה מטורף.
אני זוכרת שע' שאל אותי פעם מה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות והדבר הראשון שעמד לי על קצה הלשון היה 'לצייר' ואז פתאום הבנתי שזה לא נכון. הדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה להיות מול חניך.
וזהו, אין יותר מדי דברים מעניינים.
אולי חוץ מזה שאכלתי אוזני המן [היה לי וואחד חשק, אז הלכתי על זה]
הלוואי והסופש הזה יעבור חלק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
