אם יש משהו שלמדתי על עצמי, זה שבין האוכל והמין, בגדים מנחמים אותי טוב מאוד. באיזשהו שלב עליתי על שיטה שהיא מלהיבה בערך לאותה תקופת זמן כמו שמלה חדשה, נותנת מספיק תחושת שינוי אבל פחות דרסטית משינוי צבע השיער או גזירתו ובעיקר בעיקר הרבה יותר זולה מכל מה שאפשר לחשוב עליו.כשאני מרגישה חרא ויש לי חשק לצאת מהמיטה [אם לא, אז המצב בקנטים ועדיף להישאר שם] אני מכוונת את עצמי ישר לקוסמטיקאית הקרובה למקום שבו אני נמצאת ונותנת ומפקירה בידיה את הידיים שלי למשהו פעוט ממש כמו צביעת ציפורניים.
אני יודעת, זה בזבוז מחריד, מי מאיתנו לא יכולה לצבוע את הציפורניים שלה בעצמה? ומי שלא טובה בזה, אין סיכוי שאין לה מספיק אציטון בבית בשביל להיות מוכנה לתקוף כל יציאה מהקווים. אבל הידיים נחות ומקבלות עיסוי מפנק שעם כמה שהוא יכול להיות גרוע וזה מצחיק, הוא מנחם יותר מלעשות את זה בעצמך.
ואם את מכירה קוסמטיקאית די זמן היא נהנית לעשות לך את זה ויודעת מה את אוהבת, ושואלת אותך שאלות כיפיות שגורמות לך להרגיש בו זמנית גם פתטית, כי היא לא חברה שלך, אז מה הקטע, אבל גם מישהי שיכולה לצחוק גם כשהמצב לא משהו.
והכסף? טוב, זה עולה מקסימום 15 שקלים ובואו נודה בזה שאנחנו מוציאות יותר על גלידה, סיגריות ובירה.
-
[אני יודעת, אני יודעת, אני אמורה להיאבק בחומרנות, לא לקדש אותה.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
