אני לא יודעת מה אני עושה פה

פה באופן ספציפי וגם פה באופן כללי ויותר אקזיסטנציאלי

אני מרגישה שאני כל הזמן מסובכת בעצמי ורק מחפשת איך לא להרגיש ולא לשים לב ולהתעלם מהבחוץ, וזה לא עובד לי מספיק, וזה מצליח לי יותר מדי, וזה כבר לא כל כך מאוזן

כל האנרגיה שלי מתבזבזת על שטויות ודברים בסיסיים ואני לא מצליחה להשקיע בלימודים או בחברים או בשום דבר אחר, ובסוף איכשהו עדיין מותשת מהכל למרות שלא עשיתי שום דבר ראוי לשמו

קצת מצחיק וקצת עצוב, אבל כשאני עוברת פה על הפוסטים שלי מלפני שנים, הרבה פעמים זה מרגיש שכלום לא השתנה. אני כבר אמורה להיות גדולה, אני גרה בדירה עם שותפים, אני כבר בשנה שנייה באוניברסיטה, כבר עשיתי צבא ושנת שירות וכל הזמן חשבתי שמתישהו בדרך דברים יסתדרו, ואני פתאום קולטת שזה עדיין לא קרה

ואני עדיין מחכה לזה

(אולי אפילו יותר גרוע: דברים מסוימים נהיו גרועים יותר. המשפחה שלי פעם הייתה נורמלית, עם כל הבעיות שבה, והיום היא לא ממש מחזיקה את עצמה. קשה לי לחזור הביתה אפילו יותר משקשה לי להתגעגע למה שהיינו פעם. למרות שאין קשר ישיר, איך אפשר לא להרגיש אשמה כשדברים מידרדרים יותר ויותר במקביל לזה שאני עוזבת?)