אנטי-אנה - הדרך להחלמה.

חדשות טובות - יש לי מחשב. חדשות רעות - אין לי אינטרנט. זה אחד הפוסטים הראשונים, מהטיוטות. חומר חדש בהמשך. רות-סוף.

נראה לי שהאסוציאציה הראשונה של רובנו לגבי "ירוק" היא טבע, בריאות ואקולוגיה. הטבע משתקם, לא משנה כמה הרס הוא עובר. יותר מזה, הוא משתמש בחסרונות שלו ובמה שהרס אותו לטובתו. יער משתקם מהר יותר לאחר שריפה, כי אפר הוא חומר-דישון נהדר.

עץ שנשבר בסופה ממשיך לצמוח לעבר השמש.

ואני מאמינה שאנחנו, המחלימות, צריכות ללמוד מזה. לקחת את כל התקופה הקשה שהעברנו את עצמנו וללמוד ממנה, לצאת ממנה חזקות יותר, בטוחות יותר בעצמנו, מודעות ליכולות שלנו. אנה ומיה הן האפר שלנו.

וכמו שלאנה יש צמיד אדום, שיהיה גם לנו צמיד.

אדום הוא צבע של דם, של תשוקה - אבל גם של הרס. אני חושבת שבהקשר של אנה הוא מזכיר לי את החתכים על כל פעם שנשברנו, את ההענשה-העצמית על כל מטרה שלא הגענו אליה, על כל בולמוס וכל פעם שהבטנו במראה ותיעבנו את מה שאנחנו רואות שם, מסובבות את הראש בבושה.

אז הצמיד שלנו יהיה ירוק. רענן, מתחדש וטבעי. כמו שהוא.

מה דעתכן?

                                                       באבא-יאגא, באיחולי הכוח לבחור בדבר הנכון ולבצע אותו.