וידוייה של נערה בהפרעה..(?)!

החלטתי.

החלטתי שאני צריכה לעשות החלטה, שקשורה בשינוי כזה או אחר.

דבר אחד בטוח, אני לא הסטריאוטיפ שמצפים לראות כאשר שומעים על המילה דיכאון.

לפעמים אני דיי שמחה, כשאני במצב ה"נורמלי" שלי. כמה שאני שונאת את המילה נורמלי.

ואת האובססיות שלי כמו לפחד ממחלות חיידקים ובעיקר חרקים למינהן, מחליפות אובססיות "נורמליות".

אני אוהבת צבע, החדר שלי נראה כאילו מישהו הקיא עליו קשת.

אני אוהבת נעליים, תכשיטים, ולקים נגיעות של צבע פה ושם. ולמראית עין, האובססיות החלופיות האלו הופכות אותי

לנערה נורמלית.

אני לא אוהבת להתבלט, אם אי פעם תפגוש אותי, ונהיה רק שנינו בחדר לבד. סביר להניח שאפילו לא תשים לב שאני שם.

אני לא מתלבשת בצורה מוחצנת, אני לא "אימו" "פריקית" או כל תווית אחרת שהחברה הדביקה לסגנון לבוש, גם כל הסגנון לבוש הזה לא מדבר אליי, אני מעדיפה שמלה פרחונית או את הג'ינס המשופשף שלי. 

אבל אם יקרה ותסתכללו טוב טוב,

תוכלו לראות לק מבצבץ בשלל צבעים ועיצובים שאני עושה לבד

לק,

שצועק הצילו.