No Place To Go

אני אוהבת לאהוב אותך.

זה עצוב ותאמת שאני מרגישה מסכנה להודות,

אבל אני אוהבת לאהוב אותך, לא אהבתי כל כך הרבה זמן..

לימדת אותי מחדש מזה רגש, מה זה להיות רצויה ומה זה לרצות כל כך.

כל שניה שאתה לא איתי צורבת בנשמה,

ואני יודעת, הכל הבל הבלים.

ואתה לא רוצה להיות איתי, אתה לא אוהב אותי.

אני מרגישה מנוצלת, אני מרגישה נבגדת, אני מרגישה שאין לי זכות לסלוח לך,

אין לי זכות לפגוע כך בעצמי.

אבל שאני אשקר לי? לא מספיק שיקרתי לכולם שאתה כלום?

אני עוד אוהבת אותך, כמה פתטי שזה ישמע,

כמה נואשת בחורה יכולה להיות?

ותאמין לי שאני מנסה להתעלם, כל היום מסיטה את המחשבות שלי מהכיוון שלך.

אבל כשלב אוהב, כל רגע הוא תזכורת לרגע שחלף, שחלף ביחד.

אז אני עובדת על זה.

אתה תראה שכשנתראה בעוד מספר ימים כי כך רוצה הגורל, שלא אשנה את היחס אלייך.

אחייך אלייך, אחבק לשלום, כלום לא קרה.

בינינו, אני אפילו לא זוכרת את הפעם האחרונה שלנו.

עבר מספיק זמן בשביל שאשכח, יעבור עוד קצת וכולך תשכח.

"הזמן עושה את שלו, והוא מזור לכל שכואב".

בכל רע יש טוב ובכל טוב יש רע.

עוד מעט יום הולדת,

ואני מתפללת שלא יהיה אכפת לי עד אז, אם אקבל או לא אקבל גם ממך ברכה.

שואלת את עצמי איך זה קורה ואם אני עד כדי כך פגומה,

שאף מערכת יחסים שלי לא נועדה להחזיק אחריו.

אם כי אני חתכתי מוקדם מדי, ואם כי עד שהצלחתי לסמוך על אחר מחדש,

לאהוב מחדש.

זה היה לחינם.