No Place To Go

שואלת את עצמי איך זה קורה ואם אני עד כדי כך פגומה,

שאף מערכת יחסים שלי לא נועדה להחזיק אחריו.

אם כי אני חתכתי מוקדם מדי, ואם כי עד שהצלחתי לסמוך על אחר מחדש,

לאהוב מחדש.

זה היה לחינם.

"Those Who Are Dead Are Not Dead

Thery're Just Living In My Head"

כואב לי עליכם, בנים שיכלו להיות אחי, גברים שדרכיהם יכלו להצטלב בחיי.

כואב לי עליכן, בנות שאיבדו אב, נשים שנפלו חלל בפעולות האיבה וגם בקרב.

כואב לי על המתים יותר מאשר על אלו שחיו בקרבם ונאלצו להתמודד עם הריק והחלל.

הלב שלי מתפוצץ מהמחשבה הזו, כמה הייתם צריכים לראות! כמה נותר עוד לחוות. 

בכל שנה אנחנו כאן ואתם שם... השגרה מושכת אותנו הרחק מזכרונכם, ותאמינו לי שאין לכם שמץ קלוש של מושג כמה שכואב לי עליכם.

כל שם שנאמר בנשיכת שפתיים, כל תמונה של אם עם דמעות בעיניים, הרי אתם הילדים של כולנו נכון ?

זה מדהים שחלקכם נולדתם יובל לפני, חלקכם נולדתם בשנותי, ואיכשהו יום יבוא ואתבגר ואתם תישארו בזיו נעוריכם

ואוכל לומר בלב דואב, כמו סיום אותו המחזה,

שכולכם בני הרי.

ותאמינו לי, בבקשה רק תאמינו לי, שכל כך כואב לי עליכם.