המראה.
|
| 2/2011
יותר מדי לחץ.
היא מאשימה אותי שאני לא מקשיבה לה. אותי.
והיא צודקת לגמרי.
וזה לא בגלל שאני לא רוצה להקשיב. אני באמת רוצה, אבל יש לי יותר מדי לחץ.
העבודה הדפוקה הזאת שיושבת לי על העורק הראשי בצוואר כמו עלוקה, המבחן השכבתי במתמטיקה שאני מקווה לא להיכשל בו, חברה שהיה לה עד אתמול אחה"צ חשד לאפנדציט, השיעורים, המבחנים, הצופים, הבעיות שלי...
והעובדה שאני לא יכולה להסתכל לה בעיניים בלי להרגיש צביטה של אשמה בלב.
והקטע הכי גרוע הוא שבמקום להתחיל ולעבוד כמו שאני יודעת, אני מתעצלת ועושה דברים אחרים (כמו לראות טלוויזיה, לקרוא ספר, לישון, לאכול, לנשום...).
אני דחיינית כשזה מגיע ללחץ בהרבה פעמים. ואני שונאת את זה.
אוף.
מחר אני הולכת לשבת על התחת ולגמור את כ-ל העבודה, השיעורים, העבודות האחרות. ה-כ-ל-!
כי אני שונאת את הלחץ הזה. שונאת. שונאת. שונאת.
יום נעים שיהיה לכם... 
*תזכורת לעצמי: אני לא מכונה. תישארי אנושית, בבקשה, ואל תתפרקי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
