אני לא יודעת איך להסביר את זה.

ראיתי אותו היום ופשוט לא הרגשתי כלום.

אני אוהבת את זה. אני לא מרגישה פגועה, אני לא מרגישה רע, אני לא מרגישה כלום.

אחרי השיחה אתמול, שיחה של שעה וקצת שבה פשוט ישבתי ובכיתי לו בטלפון, הריקנות הולמת אותי.

***

היה לי יום דיי מעניין.

קמתי מאוחר, כמובן שלא הלכתי למקום הארור שנקרא בצפר.. בעיקר כי היו לי היום שני מבחנים שלא למדתי אליהם בשיט.

פתאום בלונדי שולחת הודעה "יש לך חצי שעה להתארגן, נוסעים לת"א"

הייתי בהלם לכמה רגעים מזה שהיא כבר החליטה בשמי, והתארגנתי.

אחרי שבוע בערך שלא ראיתי אותה היה כ"כ כיף לדבר שוב. התגעגעתי אליה, שכחתי כבר כמה היא עושה לי טוב..

אני מתה על הילדה הזאת  

קנינו לה פלאפון חדש (הבתזונה הסתובבה עם פאקינג 2000 ש"ח מזומן בארנק! המובר היה בהלם כשהיא הוציאה את כל השטרות חח)

אחרי שחזרתי הביתה, הייתי בטוחה ונחושה שאני אלך לעשות סיבוב חיפוש עבודה לפני שהקרציה אוסף אותי לסלקום.

אבל לא חח

הייתי חייבת לעשות מקלחת ארוכה ולשבת לראות בשקט שני פרקים של פרינג', בכיף שלי ככה חח

לבסוף הוא אסף אותי, תיקנו לי את הפלאפון, ובספונטניות זזנו אליו..

הסקס היה טוב, אני לא יכולה להגיד שלא, הוא השתפר..

אני חושבת שהסיבה היחידה שהפסקתי לקסוס ציפורניים הייתה בשביל לשרוט.. כמה סימנים השארתי עליו..

ככה שיידעו שהייתי שם..

התגעגתי להרגשה שלו, לריח שלו, ללמשוך לו בשיער ולנשוך לו את האוזן..

אבל הכי מהכל התגעגעתי לזה שאני פשוט יודעת שאף פעם לא תיהיה לו מישהי כמוני, ושרק איתי הוא נהנה ככה..

רק אותי הוא אוהב ורק איתי הסקס טוב..

הידיעה הזו נותנת כוח ועוצמה..

אני כן שווה משהו! ויש לפחות בן אדם אחד בעולם שבלעדיי, החיים שלו הם כלום אחד גדול.

הוא יכול לזיין את כל העולם מצידי, אבל רק איתי טוב לו.

לבסוף, נפגשנו עם קרוליק והלכנו ללינקולן, שם הפסדתי באכזריות מסויימת לשניהם.

הייתי פעם כ"כ טובה בפול, אבל הכישרון שלי נעלם עם הזמן כנראה..

השעה 23:05 ואני יושבת במיטה כותבת את זה.

כ"כ רוצה להניח את הראש על הכרית סוףסוף..

כמו שאמרתי אני כבר לא בדיכאון.. אני ריקה. וטוב לי.

לילה טוב בלוגרים אהובים.. מחר יום חדש...

אני מתחילה לחשוב שאת כל ימי השבת שלי אני אבלה במצב של מיני דיכאון.

אני מרגישה כאילו לאף אחד לא אכפת ממני.

מצחיק שמאז אתמול בערב, אף אחד לא התקשר, אף אחד לא שלח הודעה כלשהיא, אף אחד לא התעניין.

במיוחד לא הקרציה.

הזן זונה הזה בת'כלס הרס לי אתמול את הערב.

במסיבה של ניר הכל היה טוב, והוא בא איתה.

הוא והפוסטמה שלו הרסו לי את הסופ"ש, הוא והזונה הקטנה הזאת הם הסיבה היחידה לזה שביליתי את כל היום הזה ברחמים עצמיים.

כן, אני מרגישה כמו כלום.

ניסיתי להתקשר אליו אבל כמובן שהוא לא ענה לי. למה שהוא יענה לי, הרי הוא בטח ישן, אחרי ערב מעולה כמו אתמול.

גם יצא לו לשבת איתי וגם יצא לו לזיין אותה.

תבינו, לא אכפת לי מזה שהוא מזיין  אחרות. אכפת לי מזה שהוא מזיין אותה. דווקא אותה.

הכלבה הזאת הייתה מתחילה איתו בלי בושה עוד בזמן שהיינו ביחד, והוא תמיד חשב שזה לא נכון. הוא לא שם לב למבטים שלה, למילים שלה.

הוא היה מסונוור מהאהבה שלו כלפיי.

אבל אני יודעת.

אני ידעתי טוב טוב מה היה לי בידיים אז והחזקתי חזק.

אבל עכשיו, כשאין לי אחיזה בו כמעט, היא ישר רצה לטרף.

הוא מבטיח לי שאין לו שום רגש כלפיה. אבל זה לא משנה כי הוא עדיין איתה במקום איתי.

הוא עדיין מדבר איתה במקום להתקשר ולשאול מה שלומי.

הוא עדיין עושה אותה במקום לבוא ולחבק אותי.

אני יודעת שזה הכל באשמתי. אני זאת שהפסקתי את מה שהלך בינינו, אני זאת שתקעתי לו סכין בגב כשהלכתי לטושה.

אני גרמתי לו למות מבפנים כשקראתי לו בשם של האחר.

אני זאת שפגעתי ראשונה.

ועכשיו הוא פוגע בי.

הוא אמר לי אתמול שזה לא במטרה לפגוע או להתנקם, הוא רק רוצה שיהיה לו טוב.

ואני מרגישה כאילו זה מגיע לי. אני מרגישה כאילו מגיע לי לסבול ולהתייסר.

אני הייתי כ"כ אנוכית ולא מתחשבת, ועכשיו מגיע לי שייתייחסו אליי באותה הצורה.

מגיע לי לשבת פה ולנסות להוציא את הסכין מהגב, אותו הסכין שאני תקעתי בגבו לפני שבוע בדיוק.

וכל מה שנשאר לי לעשות, זה לשבת בחרא של עצמי ולקוות שתבלע אותי האדמה.

ואני אפילו לא יודעת למה, אבל אני יושבת פה כבר יום שלם ומאחלת לך, לשניכם, למות בייסורים.

כנראה שזה מנגנון ההתגוננות שלי, לתקוף בחזרה.

אני רק שומעת את עצמי ממלמלת שוב שוב "תמותו, תיחנקו, תסבלו" .

אוף, אני לא יודעת מה עובר עליי.

ישנתי רוב היום, וכשלא ישנתי, פשוט שכבתי במיטה והבטתי על הקירות.

רע לי.

למזלי אני יודעת שזה יעבור מחר.

מחר אני אקום חדשה, ואם לא אז בבצפר חבורת הרוסים שלי תגרום לי להרגיש טוב.

אולי רע לי עכשיו, אבל מחר יהיה טוב.

זה מה שאני אוהבת בעצמי לפעמים, את העובדה שאני יכולה לשכוח מהצרות שלי כ"כ בקלות, פשוט להתעלם מהן ולשכוח אותן..

אני בורחת מהבעיות שלי, ויש מקרים קטנים ונדירים שבהם זה בא לקראתי, כמו עכשיו.

לילה טוב בלוגרים, מחר יום חדש...