אני מצויה כעת בשלב בו אני קוראת מחדש את כלל הדיאלוגים שניהלתי עם הבלוגריות המדהימות והבלוגר המופלא שהסכימו לחלוק עמי מהווייתם ואיני חושבת אי פעם שבאמת הודיתי להם כפי שראוי לעשות זאת.

הגעתי לכאן לפני מעט יותר משנה, הכל החל בעצם מתרגיל בקורס בשיטות מחקר לו נזקקתי לנושא ונזכרתי בתופעת 'פרו אנה'. מעולם בהיותי מופרעת אכילה לא ניהלתי בלוג, יומן גם לא שיתפתי איש במה שהתחולל בחיי, כמוכן חשתי שלא יבינו, התביישתי והרי הייתי בשנות ה- 20' לחיי כאשר הפכתי למופרעת אכילה שאין לה כל מנוס מאשר להכיר בהפרעתה. 

לאחר שכבר הצלחתי להשיב לעצמי את השליטה על חיי ולשנות את חיי נתקלתי במספר סרטים דוקומנטריים אשר עסקו בתופעת 'פרו אנה', ומאז הסתובבתי בתחושה כי הרי לא ייתכן שתופעה חברתית כה משמעותית תזכה לייצוג חד מימדי ופשטני כל כך, אך מעולם לא חשבתי כי בשלב כלשהו בחיי אהיה זו דווקא אני שתעסוק בנושא.

בטרם פתחתי כאן את הבלוג הזה התחלתי לקרוא ספרות מחקרית מקצועית בתחום ונתקלתי בפניה המורכבים של 'פרו אנה' אך תמיד מנקודת המוצא של החוקר הכותב על, המפרש את החומרים הגלויים שמתבגרות וצעירות מופרעות אכילה מעלות אל הרשת ואף פעם לא בהתבסס על דבריהן של הכותבות עצמן. 

התקוממתי כאדם כמופרעת אכילה על כי מעולם לא נשאלנו אנחנו מה דעתנו, על כי בני אנוש אחרים מתייחסים אל ההפרעה הזאת במדדים של רציונאליות לעומת היעדר רציונאליות, כאילו אנו מצויות בדיס אסוציאציה (ניתוק והכחשה) ממצבנו, הרי אני כמופרע אכילה ידעתי עד כמה לא הייתי מנותקת ממה שאני מחוללת לחיי, הרי אני אישה רציונאלית לא פחות מעל אחד אחר בהבדל עצום בחרתי בדרך של הרס עצמי במסגתרה ביקשתי "לכפר" "להעניש" עצמי על כל אותם דברים שחשתי שאיני מסוגלת להתמודד עמם, שהרסתי, שקילקלתי, שבהם נכשלתי- כך שניתן היה לייחס לי דברים רבים - אי רציונאליות לא נמנתה עליהם.

לא אשכח כי ביום בו פתחתי את הבלוג שבתי אל הפוסט הראשון שלי עשר פעמים לפחות, היה לי חשוב יותר מכל להציג עצמי כפי שאני, וזו הייתה הפעם הראשונה בה הצהרתי באופן גלוי באופן החשוף והחושפני ביותר - שלום שמי גלית ואני מופרעת אכילה.

הסיבה האמיתית והכנה ביותר בעומדת מאחורי פתיחתו של הבלוג הזה הנה אחת, ב- 2007 שתי חוקרות אמריקניות התחזו למתבגרות מופרעות אכילה וחדרו אל פורום העוסק בה"א. הן התחברו עם הבנות והחלו לראיין אותן תוך הסוואה של כוונותיהן האמיתיות. עם פרסום מחקרן ב- 2008 הן הצדיקו את המעשה הנפשע בעיני בכך שהמחקר האקדמי מגבה אתית חדירה לשטח תוך הסוואה במידה וחשיבות הנושא מצדיקה את העניין.

כאשר קראתי את המחקר ההוא ואת קיתונות הביקורות לו הוא זכה חשתי מושפלת, חשתי שכה זלזלו באותן מרואיינות אשר כלל לא העניקו את הסכמתן לשמש מושא מחקר והחלטתי שלא משנה מה אני מגיעה לכאן מנקודת מוצא שונה לחלוטין, כגלית עם כל הדפיקויות האישיות שלי, כחוקרת שמבקשת להבין, ללמוד אך בגילוי לב כגלית שכל אחת כאן יודעת מי היא ומה היא מבקשת לעשות- אמון הרי לא יכול להתבסס על העמדת פנים וכזב- יאהבו אותי מה טוב, ירצו להשליכני מבעד לכל המדרגות- לגיטימי לחלוטין.

באותו ערב כאשר אישי שב מן העבודה שאלתי אותו מה לדעתו הסיכוי כי מישהו ייתן לי בכלל להיכנס אל הטבעות הנחשבות לטבעות כל כך סגורות וחשאיות (ובצדק) ושמישהו בכלל יסכים לשוחח איתי.

והוא נתן לי את העצה הטובה ביותר שיכולתי לבקש: "בייב פשוט תהיי את עצמך, תבואי עם המטען שלך, תציגי את העמדה שלך שאת לא מבקשת לשפוט, לנרמל אף אחד, שאת באמת מבקשת ללמוד מהבנות ולהבין דרך העיניים שלהן ואת עשויה עוד להפתיע את עצמך". טענתי בפניו באותו ערב שהוא פשוט מקסים אליי כי הוא נשוי לי ושאני חושבת שאני במו ידיי סוללת את דרכי לכישלון (שופעת ביטחון עצמי רב כפי שאתן רואות).

אין לכן מושג עד כמה התרגשתי כאשר קיבלו אותי לשלוש טבעות, צבטתי עצמי, בהיתי כמו טמבלה מול המחשב כאשר ראיתי כי הסכימו לפחות לתת לי סיכוי ועל כך אני חבה תודה לשתי מנהלות טבעת ומנהל אחד שיודע שאני אוהבת אותו מאוד.

ההתחלה הייתה מקרטעת לא ידעתי מכאן ואילך מה אני עושה עם הבלוג, מה מותר ומה אסור לומר, גם מעולם בחיי לא ניהלתי בלוג ואפילו לא חשבתי עליו כעל ערוץ תקשורת שיש מאחוריו משמעות חברתית ואישית. 

עם זאת החלטתי לדבוק בדרך אחת ויחידה אני מעלה בפניכן את האמת אודות חיי, חולקת עמכן את מה שאני נחשפת אליו, לא מותירה מקום לספק כי מטרתי הנה ללמוד ולא לשפוט או לנרמל, והחשוב מכל לעולם אך לעולם לא אפר את הבטחתי: לא אשקר לכן או אנסה לעוות את האמת, אציג מולכן ומולי מראה ועל סמך הבבואה שתשתקף ממנה אמשיך.

אמש לאחר יום שלם של ניתוח הדיאלוגים, של ניסיון למצוא קטגוריות משמעות, של בכי ועצב על רקע קריאה של חלק ניכר מהדברים הבנתי את גודל ההזדמנות המדהימה שהענקתן לי כולכן, אלה שהיו אורחות יקרות לרגע בפוסט אחד או שניים, אלה שרק הציצו והגיבו בצורה מקסימה אל דברים שחשתי צורך לבטא בפוסטים שלהן- תודה לכן על ההארות והתובנות, ובעיקר על הסבלנות הרבה שאתן מגלות בכל פעם שאני מעלה פוסט ארוך כאורך הגלות.

תודה לבלוגריות המדהימות שעודדו אותי כל כך ברגעי השפל האיומים שהיו לי בתקופה האחרונה, הרי אינכן מכירות אותי ועדין מצאתן לנכון להעניק לי רגעי חסד של מילים טובות, של עידוד, של איכפתיות שאינה מתונית בדבר.

איני חושבת שכלל ספרי הפרוזה והשירה שקראתי עד היום בשלוש שפות יכולים לסייע בידי ליצור את הפסקה הבאה אזי אנסה בדרכי לומר את התודה החשובה והמשמעותית מכל מבחינתי:

תודה לכן בנות מופלאות, רהוטות, חדות וחריפות (ובלוגר מקסים) על כי בשנה האחרונה ליוויתן אותי בכל תהליך הלמידה שלי, תודה שהסכמתן ללמד אותי, שגיליתן סבלנות לשאלותיי הרבות, שאתן שמות בי את מבטחכן, תודה על כי פתחתן בפניי צוהר לחייכן, שישבתן, השקעתן מזמנכן לכתוב ולהסביר לי. התחבטתן יחד איתי, צחקתן ובכיתן איתי, הסכמתן בחלקכן לפגוש בי ובעיקר הענקתן לי תמיכה שלא ציפיתי לה מעולם, שכן זה אמור להיות בכיוון ההפוך, אני אמורה להיות זאת המסוגלת לעודד אתכן, ואתן לא וויתרתן עליי או לי גם כאשר רציתי להשליך את המחשב, להודיע כי די זה גדול עליי, לשבור את הכלים ולהיעלם, אתן האמנתן ומאמינות בי גם ברגעים בהם אני לא מאמינה שאני מסוגלת. יצאתן עמי למסע שעדין רחוק מלהסתיים אך ידעתן לומר לי את האמת שלכן וגם להעמיד אותי על טעויות קונספטואליות שלי.

זהו מסע הלמידה הקשה, המפרך, המאתגר ביותר של חיי הבוגרים, זו החוויה האישית המפרכת ביותר שחוויתו ואני חווה, זו רכבת הרים מטורפת שבלעדי מי מכן- כולכן כאן, לא היה לי את האומץ לעלות עליה.

וחשוב לי שתדעו כאן כולכן כי ללא התמיכה העצומה של כל מילה שאתן מעלות מולי אם במסגרת הפוסטים ואם במסגרת הדיאלוגים לא הייתי מגיעה לנקודה הזאת כעת בה אני מנסה כמיטב יכולתי האינטלקטואלית לכתוב בהתבסס על דבריכן.

בעבורי זה ממש לא מובן מאליו,

גלית

נ.ב.

זה אינו מכתב פרידה, ממש לא זה פשוט פוסט שהיה צריך להיכתב מזמן.

היי לכולן,

מחקרים שמנתחים מניעים/ סיבות לכך שאנשים כותבים בלוגים מעלים שמתבגרות ונשים מנהלות בלוג אישי כפי שאנו עושות כאן בישראבלוג על מנת לתעד את חייהן. ליצור מעין ארכיון אישי של אירועים בחיים שקורים לנו, לחלוק ידע וניסיון אישי עם אחרים, לבקש עצה על דברים שמטרידים אותנו, לקבל פרספקטיבה אחרת על כל מיני שאנו חוות ולא תמיד יודעות להעניק להם אולי את הפרשנות המתאימה.

הבלוג על פי אותם חוקרים גם משמש אותנו כנקודת התייחסות- אנו יכולות לשוב ולקרוא דברים שהעלינו בעבר ולהשוות בין מי שהיינו לבין מי שאנחנו- ככלי שרת להרהור אודות חיינו.

בלוגריות מקסימות שעמן אני מקיימת את הדיאלוג הזה כבר שנה (הייתן מאמינות? אני כבר שנה כאן בטבעות ושנה ראשונה בעצם לכתיבת המחקר הזה...- מזל טוב לכולנו) העלו בפניי מספר דברים הקשורים לתיעוד בהקשר של הפרעות אכילה שאני מבקשת לבחון האם אני בדרך הנכונה בפרשנותי את הדברים:

א. האם נכון יהיה לומר כי אנחנו משתמשות בבלוגים האישיים שלנו בהיותנו מופרעות אכילה כסוג של תיעוד להתקדמות שלנו? ליעדים שהצבנו לעצמנו? האם בכך שאנו מעלות תפריטים הבלוג עוזר לנו כאמצעי להשגת יעדי רזון שאנו מציבות לעצמנו?

ב. האם נכון יהיה לומר שהחזרה לקרוא פוסטים שפרסמנו בעבר משמשת אותנו להשוות בין נקודת ההתחלה בה היינו בהתמודדותנו בה"א כאשר התחלנו לבין הנקודה בה אנחנו מצויות כיום? האם זהו כלי להשוואה עבורנו? האם זהו כלי חיובי להשוואה או כלי שלילי- במידה ומישהי משתמשת בבלוג על מנת להשוות בין מי שהיא היום למי שהיא הייתה כשרק החלה, האם זה מעודד אותה להמשיך ולדבוק באנה (במובן החיובי והשלילי שכל אחת מאיתנו מייחסת לאנה) או שזה מעציב אותה כי אולי כך מבינים עד כמה אנו שולטות או לא שולטות במצבנו?

ג. האם התגובות שאנו מקבלות על פוסטים לתפריטים שלנו, למשקלים שאנו מציינות שהגענו אליהם משמשים אותנו כמדד להתקדמות? 

ד. בנות ציינו בפניי כי בחלק ניכר מהפוסטים הן מעלות הרבה מאוד מהעולם הפנימי שלהן, תחושות שהן חשות בצל ה"א, ובכלל אירועים בחייהן, אהבות, מערכות יחסים עם ההורים, לימודים- החיים בכלל. 

בלוגרית מקסימה כתבה לי שככה היא מנסה לשמור על שפיות, בכך שהיא מתייחסת למה שקורה לה בחיים המציאותיים מחוץ לבלוגים היא מנסה שלא להישאב עמוק יותר אל ה"א. האם גם אתן מרגישות שהכתיבה בבלוג עוזרת שלא להישאב יותר? 

ה. להרגיש נורמאלית- בנות מציינות שהתגובות שהן מקבלות לפוסטים שעוסקים ברגשותיהן ותחושותיהן על רקע התמודדותן עם ה"א עוזרות להן לא רק לחוש שהן לא לבד, אלא גם "נורמאליות בתוך חוסר הנורמאליות שמלווה את ההפרעה". מה דעתכן? האם זוהי אחת המשמעויות החשובות שיש לטבעות הללו, שיש לתגובות שאנו מקבלות מאחרות בטבעות, שאנו נורמאליות, שלא איבדנו שפיות גם בתוך ההפרעה? שבתוך כל מה שאנחנו מתמודדות אנו רציונאליות ולא "נערות או צעירות המבקשות תשומי" כפי שעלולים להתייחס אלינו מחוץ לרשת?

גלית

בנות יקרות,

אני מבקשת לחלוק אתכן פרק נוסף מתוך עבודת המחקר שלי, המדובר בהגדרה  לקהילות ווירטואליות של פרו אנה ברשת וטבעות פרו אנה כמו אלה שאנו חברות בהן כאן בישרא בלוג.

ההגדרה מבוססת על הספרות המקצועית- מאמרים וספרים העוסקים בתופעת 'פרו אנה'- וכן חלק מהדברים עלולים להצטייר כפוגעניים וזו אינה הכוונה, כאן אני מציגה גם במחקר את האופן בו מוגדרת התופעה במחקרים קודמים.

אני מקווה כי אף אחת לא תיפגע, שכן אין זו כוונת הדברים, ואני באמת מקווה שאוכל לקבל את הפידבקים שלכן לדברים.

בפוסט הבא אעלה את הפרק העוסק במחלוקת הקיימת אודות קהילות פרו אנה ברשת.

שבתי לכתוב את המחקר לאחר שבועות לא פשוטים ואני מקווה לסיים את שלב הגשת העבודה הסמינריונית שלי ממנה אני מקווה לפתח את הדברים לתזה עצמה עד סוף החודש- אתן מוזמנות להחזיק לי אצבעות (בין לבין כמובן יש לי עוד מספר בחינות ועבודות נוספות...)

שוב הדברים כתובים בלשון אקדמית.

אני מתנצלת מראש כאן בבלוגים הדבירם נראים עמוסים בניגוד לקובץ המקורי ב- word וזה אולי עלול להקשות על הקריאה אך אני מקווה שזה לא יהיה נורא עד כדי כך.

תודה, 

גלית

נ.ב. הפתיח הוא אולי מעט משמים אך לאחר ששורדים את השורות הראשונות אפשר למצוא כמה דברים מעוררי עניין.

קהילות פרו אנה מקוונות בתוכן 'טבעות בלוגי פרו אנה'- הגדרה ומאפיינים

מאפייניו האינהרנטיים של המדיום האינטרנטי כאינטראקטיביות, אנונימיות וחיברוריות (Interconectivity)

(Li, 2007; Conrad & Stults, 2010), הדמוקרטיזציה שחלה בשימוש במדיום זה בתוכה צמצום הפער הדיגיטאלי בגישה ובשימוש במדיום המקוון בין גברים לנשים בעשור הראשון של המאה ה- 21' (Lin & Yu, 2008) ופיתוחן של טכנולוגיות תקשורת מתווכות מחשב שונות, הפכו את המרחב הווירטואלי לזירה המעודדת התפתחותן של "תתי תרבויות מקוונות מתמחות מחלות" (online Illness subcultures) (Conrad & Stults, 2010, 182) בדמות אתרי סיוע עצמי וקבוצות תמיכה מקוונות המשמשים מרחבים הידודיים בהם יכולים פרטים הלוקים במחלה זהה לתקשר ביניהם באופן לגיטימי אודות חוויותיהם המשותפות ו/או האישיות בצל מצבם.

ביטוי לתת תרבות מקוונת מתמחה מחלה מעין זו מתגלם בדמותן של 'קהילות פרו אנה מקוונות' ('Online Pro- Ana communities') (Tierney, 2008 ;Darey & Dooley, 2007 ;Conrad & Stults, 2010) שהתמסדו במרחב המקוון בעשור האחרון ומהוות מקור למחלוקת רבה הן במחקר האקדמי והן בדעת הקהל במדינות מערביות (בוניאל וברק, 2009Norris et al., 2006; Fox et al., 2005;).

המדובר בקהילות ווירטואליות הטרוגניות ופעילות מוגדרות טיפולוגית כ- 'virtual- network- bases' ( Ishi & Ogasahara, 2007) הנוסדות   ב- 98% מן המקרים על ידי מתבגרות וצעירות אנורקטיות (בהן כ- 33% נערות מתחת לגיל 18 ו- 66% צעירות בגילאי 18- 24 (Norris et al., 2006; Borzekowski et al., 2010) באתרים מארחים מבוססי תקשורת מתווכת מחשב סינכרונית כחדרי צ'ט (Tierney, 2008), א- סינכרונית כפורומים, לוחות מודעות מקוונים

(Norris et al., 2006 ;Hass et al. 2010; Canto'- Mila & Seeback, 2011; Borzekowski et al., 2010)

'זירות/במות בלוגיות' (Mantella, 2007) ואתרי רשתות חברתיות כ-'Facebook' ו-'MySpace'  (Jaurascio et al., 2010).

באמצעות ייסודן מבקשות האחרונות:

א. לתמוך רגשית וחברתית במופרעות אכילה אחרות שכמותן רואות באנורקסיה נרבוזה אורח חיים לגיטימי בו בחרו מדעת ואותו מבקשות לשמר (בוניאל וברק, 2009; ;Hass et al., 2010; Canto'- Mila' & Seeback, 2011

Norris et al., 2006) או בכאלה אשר בתחילה בחרו במצבן האנורקטי וכעת נאבקות לחיות בצילו

(Kirkwood, 2007; Emese, 2007) ולסייע בידיהן לאמץ את "דרך החיים הבריאה ביותר המתאפשרת לאנורקטיות במסגרת הפרעתן תוך  הימנעות מכוונת מפנייה לטיפול רפואי הנתפס בעיניהן כניסיון 'נרמול' בכפייה והכפפה של חירותן האישית" (Fox et al., 2005, 959) מתוך מודעות מלאה למחירים הגופניים והמנטאליים אותם משלמות בעטיו (Tierney, 2006; Dias, 2003).

ב. לקרוא תיגר על המדיקליזציה והדיסקרדיטציה של הפרעתן על ידי הרפואה המערבית הנוהגת לתייגה כמחלה בעלת תסמינים פסיכוסומטיים ו/או פסיכופתולוגיה שריפויה טמון בעיקר בהקניית הרגלי אכילה נכונים תוך התעלמות מן הגורמים החברתיים והאישיים שהובילו אותן לפיתוחה (;Dias, 2003;Conrad & Stults, 2010

Mantella, 2007;Kirkwood, 2007; Hass rt al., 2010; Gelis & Newbold, 2010 ;Gelis, 2006).

לדברי Juarascio et al. (2011) ו- Mantella (2007)

על אף ההיצע הנרחב של ערוצי תקשורת מתווכי מחשב סינכרוניים וא- סינכרוניים כאחד המצוי כיום ברשת האינטרנט מהווה הבלוג האישי (personal journal blog) סוגת תקשורת מקוונת א- סינכרונית מרכזית ופופולארית במיוחד המשמשת מתבגרות וצעירות אנורקטיות ליסוד וקיום קהילותיהן הווירטואליות.

בלוגים אישיים אלה (מעתה 'בלוגי פרו אנה') הנם בגדר אתרי רשת פרסונאליים אותם יוצרות מתבגרות וצעירות אנורקטיות (מעתה בלוגריות אנורקטיות) באתרים מארחים ייעודיים ברשת הקרויים 'זירה/ במה בלוגית' (blogging platforms) (Shmidt, 2007) ובהם מפרסמות בסדר כרונולוגי הפוך (מן המעודכן ביותר ואחורה) ובתדירות גבוהה (Canto'- Mila' & Seeback, 2011) פוסטים (תכנים אישיים) הכוללים הצגה עצמית מקוונת, תיאורי רפלקציות, חוויות ורגשות, כתיבה יצירתית, קבצי קול, סרטים ותמונות ובאמצעותם מעדכנות ומשתפות אחרים בהוויית חייהן ומצבן האישי בצל האנורקסיה נרבוזה באופן אקטיבי וייעודי תוך חשיפת מידע אינטימי רב (; Mantella, 2007; Li , 2007;Huffaker & Calvert, 2005; Hellenbaugh, 2011

Shmidt, 2007).

הודות לפונקציות הטכנולוגיות המוצעות בבמות/ זירות בלוגריות יכולות בלוגריות אנורקטיות לחבור לכדי קהילות בלוגיות נושאיות (thematic blog communities) (Shmidt, 2007) המכונות אף 'טבעות בלוגים' (Blogrings) (Mantella, 2007) (מעתה 'טבעות פרו אנה') המתמחות באינטראקציה תקשורתית קהילתית העוסקת באופן ייעודי בהתמודדות עם הפרעת האכילה אנורקסיה נרבוזה.

בראש כל 'טבעת פרו אנה' עומדת 'מנהלת טבעת' המעניקה הרשאה סלקטיבית להימנות על הקהילה הבלוגית ביסודה, בכך מאפשרת קיומו של מרחב הידודי מקוון 'מאובטח' יחסית מפני פרסומי נאצה כנגד חברות הקהילה ושימורה של זהות קהילתית מובחנת (Gelis, 2006). הצטרפותה של בלוגרית אנורקטית אל 'טבעת פרו אנה' מסוימת מוביל לצירוף אוטומטי של בלוגהּ האישי, ו-'הפרופיל הבלוגי' שלה (הכולל כינוי הבלוג, אייקון אילוסטרטיבי מייצג ומשפט עד שניים המתארים את מהות הבלוג) אל רשימת חברות הטבעת המתפרסמת בדף הכניסה אל הראשונה ובכך מזומנת לכל חברת טבעת גישה ישירה אל בלוגיהן האישיים של שאר עמיתות הטבעת (Mantella, 2007).

הודות להימנות על טבעת 'פרו אנה' יכולות בלוגריות אנורקטיות לבחור לנהל את האינטראקציה הבינאישית והדיאלוג המקוון ביניהן במספר דרכים ביניהן: א. הוספת תגובה אישית לפוסט מסוים היוצרת שרשור תגובות ומשובים, ב. ניהולם של יחסים היפרטקסטואליים- יצירת פוסט אישי ייעודי כתגובה לדברי בלוגרית עמיתה והוספת קישור (link) המפנה באופן ישיר אל פוסט מסוים, ג. הוספת מדור ייעודי אל בלוגיהן האישיים הכוללים לינקים אל פוסטים מועדפים מאת עמיתות הראויים להתייחסות מיוחדת (;Li, 2007 Shmidt, 2007; Mantella; 2007).

Borzekowski et al. (2010),Canto'- Mila' & Seebak  (2011), Dias (2003), Fox et al. (2005), Gelis (2006), Hass et al. (2010), Norris et al. (2006) ו- Tierney (2006; 2008) שהתחקו במסגרת מחקרי ניתוח תוכן אחר קהילות 'פרו אנה' מקוונות בשפה האנגלית, המושתתות על ערוצי תקשורת א- סינכרוניים כלוחות מודעות מקוונים ופורומים ובלוגים (מבלי להבחין טיפולוגית במאפייניו הפרטיקולאריים של ערוץ התקשורת מתווכת המחשב עליו מושתתות) מצביעים על מספר מוטיבים טקסטואליים אשר לשיטתם משותפים לכלל קהילות 'פרו אנה' המקוונות, בהם:

 א.'נרטיבים אישיים' (Personal narratives)- בין  67% ל- 70% מהתכנים הטקסטואליים האישיים אותם מעלות משתתפות קהילות 'פרו אנה' הנם בבחינת 'נרטיבים אישיים' במסגרתם מגוללות האחרונות את הווייתן האנורקטית בספקטרום מגוון של נושאים (מערכות יחסים עם בני המין השני/ משפחה/ חברים, לימודים, תעסוקה ועוד) וכוללים למעשה תיעוד אקטיבי של תהליכי הרעבתן העצמית בדמות תפריטי "הזנה" יומיים/ שבועיים "אולטרה דיאטטיים", פירוט משטרי צומות שננקטו בשילוב סדרות אימון גופני קיצוניות, שימוש במשלשלים/ חוקנים / כדורי הרזייה לטובת "טיהור הגוף" לאחר חריגות מן התפריט וכאמצעי נוסף להבטחת השגת יעד הרזון המבוקש.

 תכנים אחרים שנמצאו הוגדרו על ידי אלה כ- 'ביטויים יצירתיים/ אומנותיים'- קטעי פרוזה ופואמות פרי יצירה עצמית אותן הקדישו מתבגרות וצעירות אנורקטיות לאידיאלים הנגזרים לשיטתן מהימצאותן במצבן האנורקטי בהם: 'שליטה'- ירידה קיצונית במשקל כמעניקה למופרעת האכילה שליטה על גופה וחייה, 'הצלחה'- התמדה במצב האנורקטי כמדד למידת חוסן נפשי וכוח רצון, 'שלמות'- רזון קיצוני כסממן המייצג שלמות גופנית ואישיותית, 'התמודדות'- הימצאות במצב אנורקטי כמכניזם המאפשר התמודדות מול נסיבות חיים קשות (התעללות מינית, מערכות יחסים מורכבות, מוות) 'הקרבה' ו-'בדידות'- התנכרות לחברים ובני משפחה העלולים לטרפד את הדבקות בהפרעת האכילה הנה חיונית לשם החזקת המצב האנורקטי אליה מתלווה מחיר נקוב ומודע בדמות בדידות.

ב. 'טכניקות, טיפים, טריקים'- המדובר במידע לא מהימן מבוסס ניסיון אישי ו/או פרי המלצתן של 'מומחיות' לאורח החיים האנורקטי או כזה שנאסף ורוכז במסגרת דיון קבוצתי ממוקד נושא פרטיקולארי, המופיע ב- 40% ל-67% מקהילות 'פרו אנה' מקוונות לעתים אף כמדור ייעודי נפרד באחד מאגפי הפורומים, בלוגים, לוחות מודעות מקוונים. מידע זה כולל 'טכניקות'- מדריכים מקוונים לאימוצן של פרקטיקות התנהגותיות קיצוניות כסיגול עצמי של הקאות יזומות, ניהול 'נכון' של צום בן 100 שעות ו-'משובי צרכנים' לתרופות מומלצות שראוי לשלבן בדיאטה בצדם ציון של מידת הסכנה הגופנית המשוערת הנלוות לאימוצה של כל טכניקה. 'טיפים'-  המלצות לנקיטתן של התנהגויות או פעולות שאינן מעוררות את חשד הסביבה אם בשגרת היום יום ואם בעת אירועים מיוחדים (מפגשים חברתיים, ארוחות משפחתיות, חגים ועוד) לטובת הימנעות מצריכת מזון או התנזרות ממנו. 'טריקים'- עצות מעשיות להסתרת דבר ההפרעה מאחרים משמעותיים ומידע לניהול נכון ויעיל של קונפליקט פוטנציאלי בעיקר למול בני משפחה וחברים חשדניים כך שתוכלנה לשוב ולהיעזב לנפשן והפרעתן. 

ג. Thinspirational content – תכנים הרווחים ב- 85% עד 92% מקהילות 'פרו אנה' מקוונות ומשמשים את חברותיהן כמנגנון מוטיבציוני עצמי וקולקטיבי לחיזוק נאמנותן לאנורקסיה כסגנון חיים ודבקותן במשטרן הדיאטטי תוך הסחת דעתן מתחושות הרעב. בתכני ה- Thinspiration (אשר יכונה מעתה 'טינספו') נכללים סיסמאות/ משפטים מוטיבציוניים מלווים באילוסטרציות, מסרי אודיו בדמות שירים העוסקים בהפרעות אכילה ותכנים וויזואליים בהם צילומיהן של  דוגמניות/ סלבריטאיות/ ספורטאיות רזות באופן קיצוני ובעלות חזות גופנית שלדית, סרטוני ווידאו נטולי דיאלוג הכוללים רצף נע של צילומי סטילס של נשים אנורקטיות נטולות פנים החושפות את מימדי גופן האולטרה רזים וכן 'פורטרטים עצמיים' בבחינת 'תמונות מצב' בהן מנציחות מתבגרות וצעירות אנורקטיות את מימדי גופן הנוכחיים.

חרף היעדרן של עדויות אמפיריות הקושרות בין קיומן ופועלן של קהילות 'פרו אנה' מקוונות להדחתן של גולשות 'נורמטיביות' לאימוצה של הפרעת אכילה זו (Tierney, 2008;Emese, 2007; Borzekoski et al., 2010) מהווים תכנים טקסטואליים ו- וויזואליים אלה, ומעורבות העמיתות המתעוררת בעקבותיהם בדמות שרשורי תגובות תמיכה, עידוד והזדהות (Canto'- Mila' & Seeback, 2011) יסוד המחלוקת הניטשת במחקר האקדמי סביב קהילות מקוונות פרטיקולאריות אלה.