אותו מקרה קרה בשישי.. בראשון הוא רץ לקנות לי פוסטינור. בשני הלכתי לגניקולוג..
ונחזור קצת אחורה..
מסתבר שמהחדר שלי הוא הלך בחזרה לדיסקו. שם הוא רקד עם מישהי (כאילו מה נראה לך? לפחות תתאבל עלי או משו!! וביננו זה כל כך לא מתאים לו. לא ציפיתי.)
ומשם הוא חזר אלי לחדר.
לא רציתי לדבר איתו. הוא חפר לי וחפר וחפר וחפר.
הוא אמר שהוא לא התכוון להפרד ממני ושהוא מצטער על הכל ובלה בלה בלה.
שעות על שעות שהוא ניסה לחזור אלי , שהוא בכה, ניסה לדבר איתי ולהתנצל ובלה בלה.
ואז, באיזה שהוא שלב הוא כבר הבין כנראה שלא נחזור או לא יודעת. משו השתנה. הוא דיבר איתי שעה ואמר לי דברים שאף אחד בחיים לא אמר לי אותם.
הוא כלכך ריגש אותי. כל כך אבל. בכיתי ובכיתי. והוא חיבק אותי. אני לא זוכרת מה היה שמה יותר מידי אבל תאמינו לי שהוא עשה עבודה טובה אם חיבקתי אותו, דיברתי איתו, הסכמתי להסתכל עליו ואם בסופו של דבר עוד התלבטתי אם לחזור. הוא אמר לי שאני אחשוב עד הבוקר ושבבוקר אני אתן לו תשובה אם זה נגמר או לא. אמרתי לו בסדר.
בבוקר הוא בא אלי עם קפה שהוא הכין לי והוא היה כזה חמווווד! אבל ידעתי מה אני צריכה לעשות. ואמרתי לו שלא, זה לא ילך.
שתבינו בשבועות שאחרי כמעט כל יום הוא היה שואל אותי על לחזור. וכמעט בכל השבועות האלה התנשקתי איתו כמו טפשה. (בתכלס זה פשוט כי לי היה את הצורך. אבל עדיין)
אני לא כל כך זוכרת איך חזרנו אבל חזרנו.
כן. חזרנו. ואני יודעת מה אתם חושבים- טיפשה. ואולי אתם צודקים.
כשחזרנו דווקא היה טוב.(אם תורידו את כל הריבים הקטנים ואת כל הריבים על הקינאה והרכושנות שלו ועוד ועוד).
ואני יודעת שהפוסט הזה פחות מושקע ואני לא יודעת אם הבנתם משו אבל אני ממש עייפה, ולא מרגישה טוב, והנושא הזה עוד יותר מקשה עלי וגם את הסוף אני פחות זוכרת אבל רציתי לסיים לפחות את הקטע הזה.
יהיה לי עליו עוד פוסטים כי יש לי עוד כל כך הרבה דברים לספר ועוד כל כך הרבה התלבטויות.
אוף.
ורק אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם. הבנתי באמת עד כמה זה נורא. ועד כמה אני טפשה.
עריכה: אני חושבת שלא השקעתי יותר מידי בפוסט כי זה הקטע הכי מביך.
לדעת שחזרתי אליו אחרי זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mikah
) הזאת עזרה לי להוריד 1.2 ק"ג !!!!
בסה"כ יום טוב לא ? 
