יומן ההרזיה והשיתוף שלי..

אותו מקרה קרה בשישי.. בראשון הוא רץ לקנות לי פוסטינור. בשני הלכתי לגניקולוג..

ונחזור קצת אחורה..

מסתבר שמהחדר שלי הוא הלך בחזרה לדיסקו. שם הוא רקד עם מישהי (כאילו מה נראה לך? לפחות תתאבל עלי או משו!! וביננו זה כל כך לא מתאים לו. לא ציפיתי.)

ומשם הוא חזר אלי לחדר.

לא רציתי לדבר איתו. הוא חפר לי וחפר וחפר וחפר.

הוא אמר שהוא לא התכוון להפרד ממני ושהוא מצטער על הכל ובלה בלה בלה.

שעות על שעות שהוא ניסה לחזור אלי , שהוא בכה, ניסה לדבר איתי ולהתנצל ובלה בלה.

ואז, באיזה שהוא שלב הוא כבר הבין כנראה שלא נחזור או לא יודעת. משו השתנה. הוא דיבר איתי שעה ואמר לי דברים שאף אחד בחיים לא אמר לי אותם.

הוא כלכך ריגש אותי. כל כך אבל. בכיתי ובכיתי.  והוא חיבק אותי. אני לא זוכרת מה היה שמה יותר מידי אבל תאמינו לי שהוא עשה עבודה טובה אם חיבקתי אותו, דיברתי איתו, הסכמתי להסתכל עליו ואם בסופו של דבר עוד התלבטתי אם לחזור. הוא אמר לי שאני אחשוב עד הבוקר ושבבוקר אני אתן לו תשובה אם זה נגמר או לא. אמרתי לו בסדר.

בבוקר הוא בא אלי עם קפה שהוא הכין לי והוא היה כזה חמווווד! אבל ידעתי מה אני צריכה לעשות. ואמרתי לו שלא, זה לא ילך.

שתבינו בשבועות שאחרי כמעט כל יום הוא היה שואל אותי על לחזור. וכמעט בכל השבועות האלה התנשקתי איתו כמו טפשה. (בתכלס זה פשוט כי לי היה את הצורך. אבל עדיין)

אני לא כל כך זוכרת איך חזרנו אבל חזרנו.

כן. חזרנו. ואני יודעת מה אתם חושבים- טיפשה. ואולי אתם צודקים.

כשחזרנו דווקא היה טוב.(אם תורידו את כל הריבים הקטנים ואת כל הריבים על הקינאה והרכושנות שלו ועוד ועוד).

ואני יודעת שהפוסט הזה פחות מושקע ואני לא יודעת אם הבנתם משו אבל אני ממש עייפה, ולא מרגישה טוב, והנושא הזה עוד יותר מקשה עלי וגם את הסוף אני פחות זוכרת אבל רציתי לסיים לפחות את הקטע הזה.

יהיה לי עליו עוד פוסטים כי יש לי עוד כל כך הרבה דברים לספר ועוד כל כך הרבה התלבטויות.

אוף.

ורק אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם. הבנתי באמת עד כמה זה נורא. ועד כמה אני טפשה.

עריכה: אני חושבת שלא השקעתי יותר מידי בפוסט כי זה הקטע הכי מביך.

לדעת שחזרתי אליו אחרי זה.

זה קרה ב7 חודש נראה לי. כלומר לפני חודשיים שלוש.

אבל היו לזה הקדמות... הייתי טפשה.

כבר לפני, כל פעם שלא רציתי להתחרמן הוא היה עושה לי ריגשי. מתעצבן וכאלה.. אבל בקטנה.

לאט לאט זה החריף. וכשהתחלנו להזדיין בכלל. 

נגיד שלא רציתי הוא לא היה עוזב אותי. הוא היה ממשיך וממשיך. היו נשארות לי שתי אפשרויות או להשבר ולהכנע לחירמונים שלו (והוא היה מצליח גם לחרמן אותי..) או ללכת.

אם הייתי הולכת הוא היה מחזיר אותי אומר שהוא מצטער כל כך, שזה לא יקרה, שהוא מבטיח ועוד.

הייתי נשברת, חוזרת ואחרי 5- 10 דק' הוא היה ממשיך והייתי שוב נשברת ומזדיינת איתו או מתחרמנת.. (תלוי באיזה שלב)

זה היה קורע כשהייתי עיפה או שרציתי רק להיות איתו בלי חירמונים (בתכלס הזדיינתי איתו מלא!!).

ב7 חודש בערך, ביום שישי. אני זוכרת את זה. היה דיסקו יום שישי של פנימייה כשסגרנו שבת. הייתי עיפה. כאב לי הראש ולא היה לי כוח לאיזה דיסקו מסכן. הוא בא אלי חרמן רצח. לא רציתי. הוא לא עזב אותי. המשיך והתעצבן עלי שלא רציתי.

רבנו, הוא הלך וחזר. התחננן. אמרתי לא. התעצבנתי. הוא התעצבן שוב. שוב הלך. שוב חזר. בסופו של דבר אמרתי לו "אתה יודע מה סבבה מה שאתה רוצה" (בטון של- אני מתכוונת שתקלוט את הציניות והעצבים ותבין שאתה צריך להגיד טוב לא משנה.....) אבל לא.

הוא הוציא קונדום. לא זרמתי. הוא התעצבן הוריד את הקונדום. אחר כך רבנו עוד פעם. התעצבנתי, הוא התעצבן. הלך. חזר (ממשיך ככה..) ואז אמרתי לו "סבבה אבל אתה עוד תצטער.. תאמין לי" ( לא בקטע של איום..) אמרתי לעצמי בלב- אם הוא יעשה את זה-אני אפרד ממנו!. הוא שם את הקונדום בחזרה וזיין אותי. אמרתי לו שכואב לי כי אני לא חרמנית. הוא זיין אותי. בלי מצפון. זיין אותי וזיין אותי. גמר.

בכיתי. לא מהכאב לא מכלום. מהעלבון. מהבושה. מהזלזול והשפלה שהרגשתי הלכתי לעשן במקלחת והוא הלך.

כשקמתי הרגשתי שהתחתונים שלי רטובים. לא כל כך הבנתי וחזרתי לישון. אחרי חצי שעה הוא חזר (אני כבר ישנתי), הוא העיר אותי ואמר שהוא מצטער ושהוא חייב להגיד לי משו.

הקונדום נקרע. כן. הוא נקרע, אני כבר לא ידעתי מה אני מרגישה.

מפה לשם הוא אמר לי "זה נגמר" 

אמרתי "מה? למה אתה מתכוון?"

"זה נגמר"

"מה נגמר נו?"

"זה נגמר מיקה, אני לא רוצה יותר להיות חבר שלך!"

הדלת נטרקה. הוא הלך. נשארתי לבד. נחנקת ובוכה.

חבר שלי אולי לא אנס אותי. אבל הכריח אותי. אני חלשה כל כך. אוף.

נחנקת, בוכה, מושפלת, מבויישת, מלאה בעלבון וזלזול, לבד, עם זרע שיהפוך לתינוק ועם פחד נוראי הלכתי לישון.

יש המשך.. (סליחה על החפירה אני חיייבת לשפוך!) 

 גאד דמאטטט היה כל כך טוב לפרוק.

זאת קצת חפירה אבל בבקשה תקראו תגיבו ותעזרו לי.

יהיו עוד פוסטים על הנושא הזה למה אני כבר שבורה ולא יודעת מאיפה להתחיל!

אזז........

חבר שלי, כן בטח.

איך הוא השתנה איךךךך???

בהתחלה שנהינו ביחד, הרגשתי שהוא אוהב אותי באמת. הוא היה כזה מושלם.

כולם בפנימייה כמעט מעשנים והוא לא. ובכל זאת הוא לא חנון. כולם אוהבים אותו, הוא מצחיק רצח, מתחשב, עוזרלכולם, אוהב חיות כמוני, תמיד טוב לכולם, תמיד בא אלי כשרבנו ונתן לי להוציא עליו את הכל ( כי לי יש יותר מידי אגו לבוא אליו.. וגם בגלל שהוא טעה XD)

אותו ילד שכל הבנות כמעט רוצות כי הוא פשוט מדהים. כל הדברים הטובים וגם צנוע. פאק.

הוא התיחס אלי כל כך יפה (רוב הזמן).

אחרי חצי שנה שהיינו ביחד.. נתתי לו. הוא היה הראשון שלי. אחר כך התחלנו להזדיין הרבה דווקא.

ולאט לאט פאקינג הוא השתנההה!

 אני לא חושבת שזה בגלל הסקס. זה לא שהוא חיכה לזיין אותי ואז לזרוק או משו אבל הוא השתנה.

פתאום הוא התחיל לעשן, רב איתי על כל דבר אפשרי נהיה עוד יותר קנאי ממה שהוא היה תמיד.

תמיד הוא היה ממש קנאי, ולאט לאט הוא הפך להיות רכושני יותר ויותר.

לאט לאט נהיו לו קטעים כל כך מסריחים. לאט לאט הוא נהיה אגואיסט וחושב רק על עצמו.

אני כותבת כאילו זה פוסט אחד אבל יש לי כל כך הרבה לכתוב על זה..

אז זה יהיה פוסט ראשון מבין כמה..

סתאם דוגמא לאיך שהוא נהיה אגואיסט..

הייתי חולה. התקשרתי להגיד לו שאני לא באה לפנימייה כי אני חולה.

רק אמרתי לו שאני חולה והוא קטע אותי.

ומה הוא אמר? בחייייייאת.

"מה.... אז עכשיו את לא תבואי לפנימייה נכון?  וווואייייי!"

הוא היה נשמע כועס. באותו שבוע הוא התקשר אלי לשאול מתי אני באה כי הוא מתגעגע.

שתבינו בתכלס לא עניין אותו מה איתי.

בעוד כמה פעמים שדיברנו הוא הציע שאני יבוא לפחות לתל אביב לפגוש אותו (יעני שנעשה חצי חצי מהפנימיה.. רק שמהפנימיה לתל אביב זה חצי שעה וממני לתל אביב זה שעתיים וחצי ככה..)

בסוף התעצבנתי עליו.. אמרתי לו שהוא אגואיסט. חושב רק על עצמו. כל כך כעסתי עליו.

הוא אמר לי בתגובה שאני לא מתחשבת בו! שאלתי למה..

ומה היתה התשובה שלו? זין, יותר גרועה מהקודמת.

כי אני לא מוכנה לפחות לסוע עד לתל אביב והוא כל כך מתגעגע... (כאילו אני פשוט עושה כיף בבית חולה כה?!)

אז אני לא מתחשבת שאני לא יכולה לבוא.. (כל כך חשוב לך? בוא אלי!! אני פאקינג חולללללהה!)

ויש עוד מלא כאלה. כמה להסביר לו וזה לא עוזר.

זאת היתה חפירה אני יודעת.

אבל אני צריכה עזרה קצת וקצת תמיכה.

כל דבר שיצליח לסדר לי את הראש.

אוף!