לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


קבלו אותו במחיאות קביים סוערות
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2003

פרק 17 - הנרות הללו (מיוחד לחג החנוכה)


 

היה זה בצהרי אחד הימים בבית לוינשטיין, עת חזרתי מארוחת הצהריים, וגיליתי להפתעתי שהנה, בא לשכונה בחור חדש: במיטה שלשמאלי שכב בחור דתי, עגלגל, עודנו לבוש בפיג'מת בית החולים ממנו הובא, וכל פניו אומרות צער וכאב. לידו ישבה אימו, מרגיעה את בנה מחמלה וקוראת פרקי תהילים. איך אומרים בגולני - ממש בשר טרי במחלקה.

 

למרות פער של מספר שנים ומספר גדול עוד יותר של קילוגרמים בינינו, ראיתי במאושפז החדש את עצמי מספר חודשים קודם לכן, ביומי הראשון במחלקה - מפוחד, מבוהל, מדוכדך, בלי לדעת מה צופן לי העתיד; תחושה דומה אולי לזו של חייל ביומו הראשון בבקו"ם.

 

על כן, לקחתי על עצמי מייד את דמות החונך: הצגתי את עצמי בפני האם ובנה, שאלתי לשמם ולשלומם והרגעתי אותם שבבית לוינשטיין יזכה הבן ליחס טוב, לשיקום מקצועי ולמזון איכותי, מזין ומשביע (טוב, כאן אולי נסחפתי, אבל כבר הייתי בשוונג. חוץ מזה, היא שאלה ולא רציתי לאכזב אותה). סיימתי במילות הקסם: "אל תדאגו, יהיה בסדר" בתוספת חיוך שובה לב. בתגובה זכיתי מפי האמא ל"יברך אותך ה', תהיה בריא, אתה וכל עם ישראל". אמן.

 

הגיע הערב, וטרם עלותי על משכבי עברתי ליד מיטתו של השכן. ידעתי שלמחרת הוא עתיד היה לחוות את הלם הבוקר הראשון, עת תחל ההמולה-רבַתי עם משחקי הכיסאות המוזיקליים בין המיטות לשירותים, למקלחות ושוב למיטות, עם כל הרעש והמהומה. רציתי לחסוך ממנו את הטראומה הזו, שלא נחסכה ממני כשאני הגעתי למקום. אז פניתי לשכני ואמרתי לו:

"שמע אחא, מחר בבוקר יהיה פה קצת בלגאן ורעש. אל תיבהל".

"מה זאת אומרת בלגאן?"

"בבוקר כולם הולכים לשירותים ולמקלחות. יש הרבה רעש ותנועה וצעקות... בקיצור, בלגאן. אתה כבר תראה. אז אל תיבהל"

הוא משך בכתפיו, אמר תודה, אך נראה שהוא לא באמת הבין על מה אני מדבר. מבחינתי, אני את שלי עשיתי.

 

הבוקר בא והביא עימו את בשורת הנר בישבן מהאח התורן. העובדים התרוצצו, עגלות השירותים התגלגלו, המים זרמו והמעיים התרוקנו. מסביב יהום הסער וידידנו השמנמן שוכב במיטתו וממשיך לנום את שנתו בשלווה.

 

השעה הייתה כבר כמעט תשע, שעה מאוחרת לכל הדעות במחלקה, כשאחד מכוחות העזר הבחין בבחור החדש המכורבל במיטתו מאחורי הוילון. הסיט העובד את הוילון, טילטל מעט את כתפו של הישֵן ונבח:

"הלו, בחורצ'יק, נר קיבלת כבר?!"

פקח הישנוני את עיניו, פילבל, מיצמץ ובהה ולבסוף ענה: "הא?"

"נר, נר! קיבלת כבר?!" חזר העובד בקול עצבני.

"נר?... מה נר?" מילמל בחורנו, עדיין מטולטל מההשכמה האגרסיבית-משהו. 'האם ערב שבת היום?' ודאי חשב בליבו. 'חנוכה? למה נר?'.

"נר! נר ליציאה! קיבלת או לא?"

'יציאה? לאן יוצאים? רק אתמול הגעתי' המשיכו המחשבות להתערבל במוחו עטוף קורי השינה. מאחר ובאותו בוקר לא קיבל כלום עדיין חוץ מצעקות, השיב ידידנו המבולבל בהיסוס: "אהההה...מההה...לא...חושב..."

התשובה הזו הספיקה לו. "תסתובב", הורה העובד ו-הופ! - פתילת ה"סופר קונטלקס" עשתה דרכה במעלה עכוזו של השכן, שכבר לא ישן.

 

עגלת שירותים הוצבה הכן ליד מיטתו.

"אתה יכול לעבור לבד לעגלה?" הוא שאל.

"אאההה...כואב לי בגב...נראה לי שכן...לא יודע..."

"אז כשאתה מרגיש שזה מוכן, עבור לעגלה, לך לשירותים, ואחר כך למקלחת. יש לך פה מגבת".

 

תם הטקס. העובד יצא והשקט חזר לשרור בחדר. שכני נאנח בכבדות. לא לקבלת פנים כזו הוא ציפה בבוקר הראשון. שמעתי אותו מבעד לוילון, וליבי נחמץ. אך עם זאת לא התאפקתי, ובין אנחה לאנחה סיננתי לו בשקט בין שפתיי:

"אמרתי לך..."

 

 


 

ובבית לוינשטיין שרים כולם ביחד (אתם מוזמנים להצטרף):

הנרות הללו אנו מכניסים  X 2

על החוקנים, ועל הצינורות,

ועל כל הזריקות ועל האצבעות,

שדחפתם לנו ב...נחת,

שדחפתם לנו עם מחט,

 

בחורים ההם, בחורים ההם,

בחורים ההם בגוף הזה!

 

חג אורים שמח!

 

נכתב על ידי , 14/12/2003 21:01   בקטגוריות כאן מתגלגלים בכיף, קקה ופיפי  
49 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של יעל ב-29/4/2004 13:47



52,226
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לwalkman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על walkman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)