לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


קבלו אותו במחיאות קביים סוערות
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2004

פרק 25 - חשמל זורם בכפות ידיי


 

לפני זמן מה, שנה וחצי ליתר דיוק, באישון ליל, באה חברת החשמל והקימה תחנת כוח בתוך גופי. היא התמקמה איפשהו בעמוד השדרה, הקימה תשתית, מתחה כבלים והחלה לעבוד.

 

ומאז במשך היום, וגם במשך הלילה, התחנה מעבירה זרמים חשמליים לעבר כפות הידיים. ולא שמדובר באי-אילו עקצוצים לא נעימים בקצות האצבעות. לא ולא! מדובר בזרמים בוולטאז' הנפוץ בעיקר בקרב חוקרי השב"כ; גלים עולים ויורדים של כאב, התוקף את האצבעות בפראות וסוחט ממני את הקללות העסיסיות ביותר בכל השפות שאני מכיר, וגם באלה שאני לא. זר לא יבין זאת.

 

רופא נוירולוג ודאי יאמר לכם שמדובר בעצבים מתחדשים מעמוד השדרה המנסים לפלס דרך אל הידיים, או דברי הבל מסוג זה. בבל"ת אני אומר! בבל"ת וגם שטויות! מדובר במתקן בלתי חוקי של חברת החשמל! בלי תקן! בלי אישור! בלי מכרז! שימו נורה על כפות הידיים שלי ואני אוכל להאיר את כל רמת גן!

 

לא פעם מוצאים אותי קרוביי כשזרועותי פשוטות קדימה או כפופות פנימה בעווית, מתפתל, ופניי מיוסרות כיהודי על מתקן האינקוויזיציה.

"מה קרה?" הם שואלים.

"הידייייים..." אני לוחש ביבבה.

"מה?!"

"הידיים! הידיים! הידיים!! מה לא ברור?! איי איי איי איי אייייי..."

 

לעתים מופיעים הזרמים ללא התרעה בעיתויים לא נוחים במיוחד: למשל בעת שיחה עירנית עם חברים או בזמן הרצאה מרתקת. בעודי יושב בשורה הראשונה, אל מול פניו של המרצה, מפעיל הטכנאי התורן בתחנה את המתקן ומשלח בי את הזרמים. אני מוצא עצמי פתאום נצמד לכסא, חושק את שיניי, נושך את שפתיי, מנסה לשמור על ארשת פנים שלֵיווה, בעוד בראשי מתחולל מאבק איתנים על מנת למנוע מעצמי לצרוח במלוא הגרון: "ינעעעל רב-רב-רב-רבאאאק!!! איזה כ-א-בִייייים!!!"

 

האם זה מעיר אותי בלילה? לא. כנראה שהפועלים בתחנת הכוח נרדמים יחד איתי.

אבל האם זה מפריע לי להירדם? ועוד איך. נסו אתם להירדם כשקיפוד עצבני יושב לכם בתוך כף היד ושולח בכם את חיציו. קצת קשה, הא?

 

ייתכן ולא הייתי מטריד אתכם בפרטים אלה אלמלא העובדה, שחוץ מן הזרמים אינני חש דבר בידיים: כשגוש שקשוקה רותחת נוחת עלי ומותיר כוויה על חצי מהאצבע שלי – את זה אני לא מרגיש; כשאני אוכל כריך ונוגס באצבע בחוזקה בחושבי שזה החלק הקשה של הלחם – את זה אני לא מרגיש; אבל זרמים חשמליים-עצביים שאללה ייקח לגיהנום  – את זה אני כן מרגיש! נו, איזה מין צדק זה, אימרו לי?

 

ואם כבר בצדק עסקינן – הַסבירו לי זאת: אם כבר אני שותף לפרוייקט של חברת החשמל – לא מגיע לי לקבל את המשכורות של חברת החשמל? תלושים לחג, חשמל חינם לבית, תוכנית פנסיה נוחה? איפה גדעון רייכר כשצריך אותו? איפה מבקר המדינה?!

 

אני לא אתפלא לגלות שיוסף פריצקי קשור גם לעסק הזה. כן, כן. אני לא אתפלא בכלל. אתם תראו. תהיה ועדת חקירה ממלכתית והאמת תצא לאור. כן, כן. ואז אני אדרוש את כל מה שמגיע לי: פיצויים, עוגמת נפש. הכל. אתם עוד תראו.

 

 

אבל בינתיים תסלחו לי בבקשה, אני צריך ללכת לצרוח קצת בצד.

 

 

נכתב על ידי , 29/7/2004 22:25   בקטגוריות בנימה אישית  
124 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שונה ג’י ב-31/8/2004 15:10



52,226
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לwalkman אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על walkman ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)