פרק 2 –

ג'ון-

נכנסתי למסדרון של כיתות י'ב, ריחות הדם החי עלו על לאפי,אט,אט.

עליתי במדרגות לכיוון כיתתי, הריחות התחזקו יותר ויותר בכל צעד שאני צועד, בכל תנועה שאני עושה.

נעמדתי מול דלת כיתתי, תוהה אם לפתוח ולהיכנס, היססתי.

אני יודע שאני יכול לעמוד בריחות ולרסן את עצמי, אך גם ידעתי שזה הולך להיות קשה.

"1,2,3" ספרתי ופתחתי מהר את הדלת, רואה את העיניים של כל תלמיד ותלמידה מופנות אלי, בחנתי את האנשים שאני הולך לסבול בגללם השנה, ובחנתי את החלק שיסבלו בגללי.

"אחי!" שמעתי את אריק וזה טפח על שכמי ואני הסתובבתי לכיוונו "איזה כוסיות יש במאה הזאת אה?" הוא אמר בחיוך גדול שמרוח על כל שטח פניו גיכחתי.

"אתה יכול גם לצעוק את זה, ככה לא יעלו עלינו בכלל" החזרתי לו "אוי תרגיע, גם ככה חלק מהן עוד מעט ימצאו את מותן" אריק חייך חיוך חושף שיניים, חייכתי גם אני מה אתה מתחנן?" "השאלה הנכונה היא- מה אני לא מתחנן!" הוא החזיר לי, צחקנו שתינו אך לפתע משהו נתקע בי והפריע לי להמשיך בשלי, כמובן שזה לא כאב לי אבל הדבר שעף עליי נפל לריצפה וגרם גם לי ליפול יחד איתו. אני שונא בני אנוש חוסר איזון.

ראשי נחבט באדמה, כמובן שזה לא כאב, הי! אני בכל זאת ערפד, הרמתי את ראשי מעלה וקלטתי מעלי בחורה צעירה, היא לא נראתה כמו מישהי בכיתה י'ב אך היא נראתה טוב.

היא הרימה את מבטה הנבוך והביטה בי בענייה הירוקות, שיערה החום דגדג אותי במעט וזה עיצבן אותי "ואי ברנדון! אתה כל כך הולך למות!" היא קמה ממני בעדניות ונעמדה מולי, רק כאשר היא קמה ממני שמתי לב שעומדים בכניסה לכיתה לצד אחי עוד שני נערים, בחורה ובחור, הבחור דמה באופן מחשיד לנערה שהרגע נפלה עליי אך הבחורה הייתה שונה לגמרי.
"אוי מסכן, אח שלי דחף אותי עלייך אני-"
"אין צורך לתרץ מותק" קמתי ממקומי "אני רגיל שבחורות נופלות לרגליי" חייכתי את חיוכי הכובש, אריק פרץ בצחוק בעוד הבחור שעמד לצידו הזעיף פנים
"אתה יודע, אני חשבתי על להתנצל, אבל אם אתה ככה כנראה שלא מגיע לך את ההתנצלות שלי" הבחורה החזירה לי, אוו, מפחיד!
"ככה איך מותק?"
"קודם כל, אל תקרא לי מותק"
"סליחה מותק" אמרתי, אריק שנרגע במעט מצחוקו פרץ בצחוק מחודש, כשראיתי את הבעת הזעם שעולה על פניה של הבחורה גם אני פלטתי גיחוך

"חומד, אתה לא מכיר אותי, אל תתעסק איתי" היא איימה, איך רואים שהיא לא רואה סרטים על ערפדים.

"מותק," אמרתי וראיתי איך היא נהיית יותר ויותר עצבנית, זה פשוט שעשע אותי "את לא יודעת מי אני" אמרתי עם חיוך גדול וראיתי את אריק מתחיל לצחוק, רואים שיש לנו אותו ראש.

"כבר פיאנחתי אותך מותק," אמרתי וזאת הסתכלה עלי במבט שואל "את ילדה קטנה ומפונקת, אם את לא מקבלת מה שאת רוצה את מתעצבנת וחופרת עד שתקבלי אותו אה ומריבות עם אחיך? תמיד." אמרתי וחייכתי חיוך מנצח
"בינגו!!" הנער שעמד ליד אריק צעק וזה גרם לי לצחוק "ברנדון, אם אתה לא אף מפה, אני לא אהרוג אותך, אני אשאיר אותך בחיים ואאמלל לך אותם עד לרגע שבו תחליט להתאבד! ושתעשה את זה אני אפריע לך! כי אני ארצה להשאיר אותך לחיות רק בשביל להמשיך לראות אותך סובל!" הנערה הסתובבה אל אחיה שהתקדם אלינו
"את רואה למה אני מתכוון פינוקי?" שאלתי כששפתי נמתחו לחיוך ניצחון
"היי! אחי, צחקתי בנוגע לקטע עם זה שאני והיא רבים, אהל בכל זאת.. תירגע, היא אחותי הקטנה"
"תן לי לנחש" אריק פתח את פיו "אתם תאומים, ואתה כל פעם מחדש מזכיר לה שהיא הקטנה כי זה מעצבן אותה"
"אנחנו לא תאומים" פניה של הבחורה כבר האדימו מרוב כעס, התחלתי לצחוק
"אחי, בני אנוש כל כך צפוים"

"מלאך המוות שלי" היא אמרה ובחיוך ואני התחלתי לצחוק ואריק ביחד איתי
"שהוא ימות, אני מביא לך פרס!" אריק אמר ואני רק המשכתי לצחוק
"אני יהרוג אותו בשמחה" היא אמרה
"בבקשה, אני כולי שלך לניסיים!" אמרתי וזאת צחקה
"אני לא מכירה אותך ואתה כבר מסומן אצלי כאויב" היא אמרה ואני המשכתי לצחוק
"שאני יהיה אויב שלך את תלכי להתאבד מתוקה" אמרתי
"או עכשיו אני גם מתוקה?" היא שאלה ואני חייכתי
"לא יודע, עדיין לא בדקתי"
"וואו, אחי, תתרחק"

ברנדון אמר ואני לקחתי צעד אחד אחורה "זה בסדר, גם לא התכוונתי לבדוק" אמרתי ועקפתי אותו, מתקדם לכיוונה "נתראה בשעור, מותק" לחשתי לה ויצאתי מדלת כיתתי לכיוון המסדרון הצר, עם חיוך של מנצח, הילדה לא יודעת עם מה היא מתעסקת.

כן,כן גם הוא קצר אבל אני אוהבת פרקים קצרים ! :D

אז ככה, יש מישהי שפגשתי בפרק הראשון ופשוט התאהבתי בה (לא במובן הזה כןXD)

הוספתי אותה בפייסבוק והתחלנו לדבר, אתם לא מבינים איזה ילדה כישרונית, מוכשרת ומדהימה ! ובעיקר, מצחיקה XD

אני יפרסם את הבלוג ואני אומרת באמת, חובה כניסה !

ביקשתי ממנה עזרה והיא פשוט בלי היסוס עזרה לי.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=620153&year=2011&month=2

היא פשוט ילדה מדהימה ! D:

אה ו, אל תשכחו ביקורת כן ? (: