יום שישי
18:10
יש את היום הזה שאתה הולך כל היום עם חיוך מרוח על הפרצוף אצלי זה יום של שופניג ים חברים ושישי..
יש את האויר של להתפרע עוד מעט נגמר בית ספר ויש לי ויקנד חופשי לעצמי (שבת ראשון לנחור בבית). גם עם יש לי יום מזוויע וגם אם יש לי יום טוב אני יודעת שזה עוד מעט יגממר למען חופשה קטנה של חוסר סטרט והסתובבות בבית עם תחתונים וגופייה ובחיפוש מתמיד במטבח אחר אוכל ולקוות שהשכנים לא רואים ככה מהחלון (מלאת רגשות אשמה למה אכלתי הרגע עוגה זה יעשה לי תחת\ירכיים אעו שניהם).
ההפעם (כמו כל שבוע) אני רוצה לעשות משהוא מיוחד בסוף השבוע ולא להתקע בחדר באותה פוזציה עד שהאיברים שלי נרדמים ואני לזוז בחוסר הצלחה (מצאתי שיטה גאונית מתגלגלים על המיטה ונופלים ממנה על חצי הגוף שעוד יש לו טיפת תחושה). אני מתכוונת 1. להכריח את אמא לעשות קניות כי במקרר יש ביצה קשה אחת קטפוש ללא שימוש וחצי קופבאת חומוס פתוחה מלפני חודש (אכן המצב חמור). 2. לעשות קניות כי זה כיף מהנה ותמיד אני חוזרת עם ערימת שקיות 3. לסדר את החדר, כן גם אני הגעתי למצב שזה נראה כמו אחרי מלחמה הכל זרוק על הריצפה על השולחת על המיטה ועל כל אזור בחדר בערימות של הכל בשביל לעבור בחדר צריך להיות לוחם צבאי מיומן לדלק מעל המוקשיים רבים הבגדים האיפור הקישקושים הטושים וכל הבל הרב שיש בהמתחתי 4. להכין עודיות וברכות ולנטין די 5.להתבאס למה אין לי בחור לחלוק איתו את הולנטין די 6. לנסות לשכנע את עצמי שזה דבר טוב שאין לי עם מי להתמזמז בולנטין 7. חהבין שזה לא יעזור ולשכוע בדיכאון עצמי במשך שלוש שניות
עכשיו מה שבטוח אני לא אספיק אף אחד מהם
נ.ב.
הדבר היחיד שטוב בזה שלאמא אין זמן לקנות אוכל זה שהולכים מסעדה בשם קיקאו הם מבשלים את האוכל מלפנך ועושים תרגילים בזמן ההכנות וקיצר גם טעים (כל דבר יותר טעים מהאכול של אמא...) וגם מגניב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
